החווה בהוסקוטה חלק 3

• מאי 20, 2024

הקוראים שלי רצו לדעת יותר על החווה בהוסקוטה ולכן מכיוון שזה משהו כל כך קרוב לליבי - הנה הפרק השלישי והאחרון.

אז התחלנו לעבוד על שני הדונמים הרבה יותר מאוחר ממועד הרכישה, מכיוון שלא היה לנו כסף בשביל זה. כנראה עשר שנים טובות יותר. אבל ברגע שהגידור נעשה, התחושה התחושה האורבנית של ביטחון ואז לא עצרה אותנו. השער חורק ונפתח, שער מנזר ענק וכבד שעליו נכתבתי - גולב מאלה אחרי הוורדים שצומחים באזור. עם זאת איננו מכנים את החווה גולאב מאלה, במקום זאת, חוסקי הוא מה שאליו הוא והילדים מכנים אותו.

עצי המנגו כפי שניתן לראות בתמונה פרחו בשפע וזה שבר את ליבי להסיר את הפרחים כך שהעצים לא נחלשו על ידי פרי מוקדם מדי. גם הצ'יקואים הגיעו עם מעט פירות מללבבה כשהם בקושי גובהם. הסרתי גם את אלה בכדי שיוכלו להתחזק ולהתחזק. אבל כמו שאבא חזה, מכיוון שהם שתלים, הם לא התנשאו לגובה של מעל מטר ונעמסים בפירות וממש קלים לקטוף אותם כשהם מוכנים ..

לאחר מספר שנים היינו צריכים לגרום לנרסימאפה לחתוך V של ענפים חזקים, להציע את ענפי העצים הנוגעים באדמה, כבדים מפירות. היה כל כך מרגש להסתובב עם דליי צבע גדולים ולקטוף את המנגו. תמיד נזכרנו באזהרתם של אבות, אל תתנו לזריקת המנגו להיכנס לעינכם או לעורכם, מכיוון שהוא חומצי ויכול להישרף. אז לימדו אותו אותו לקטוף, לשפשף את הגבעול באדמה ולבלום את הזרימה בבוץ יבש. כמה עצוב זה גורם לי להרגיש בכל פעם שאנחנו מוציאים את הפרי, שהוא לא כאן כדי לראות את החווה עכשיו. גם אמא שלי, היא הייתה אוהבת את זה.

אנחנו עושים אותו דבר עם הצ'יקואים. הם מקבלים מוהל חלבי שזורץ החוצה, ושוב אנו משפשפים אותו באדמה ורק אז מכניסים לדלי. מוהל הצ'יקו ממש דביק ויכול לעשות בלגן של אצבעותיו. מוטב להימנע גם מזרק המנגו, אם כי מדהים להוציא מאות ירוק-אדמדם יפה עם גוון של פרי מנגו צהוב. בפעם האחרונה ארזנו כמה שיותר וסחבנו לילדים כדי שיוכלו ליהנות מהפרי.

לפני שלוש שנים קניתי זוג שתילי פרי כוכב (קרמבולה) מללבבה שגדלו בצורה די טובה ופירות, אך לצערי אנחנו לא מקבלים אף אחד מאלו, בגלל הילדים בחווה. ברי כוכב אחד גם גדל טוב ושקיות מהן מובאות פעם בשנה, ואם יש לנו מזל, אנו מקבלים גם שקיות של ג'אמונס טעימים. ג'קפרויט אנחנו כמעט לא רואים שהם פרי כבד לסחוב ולהביא אלינו, ולכן רק כשאנחנו הולכים לחווה אנחנו אוספים אחד או שניים אם הם מוכנים.

אחרי כמעט עשר שנים האבוקדו החל לפרי ונארסימאפה למרבה המזל לא אוהב את 'פרי החמאה' ומביא לנו את כל המעטים שצומחים על העצים. עצי הרמפה נותנים ערימות של פירות אותם אנו חולקים עם כל חברינו. לאחרונה הוא נתן לנו שקית צ'ילי צ'ילי ארגמן שהוא גידל ולא ידענו מה לעשות איתם, 'כי אנחנו לא אוכלים צ'ילי. נתתי אותו לחבר טוב שהפך אותו לעיסה טעימה, אותה הם אוכלים על כוסיתם נאמר לי!

הייתי שמח לבנות שם וילה ולחיות הרחק מההמולה של העיר. בהחלט הייתי חושב על זה, ברגע שהמקרה ייסגר ובתקווה להרחיק את הסוררים האלה לתמיד. יש כל כך הרבה מפעלים שעולים ואדמות נמכרות על ידי תושבי הכפר תמורת סכומי עתק של שטח של דונם. אך לעת עתה אנו הולכים ונהנים מהמקום, כן, מדובר בזבוז בכספינו שכן עלינו לשלם למטפל ולמכליות מים בחודשים היבשים.

אבל אחרת, ברור כי Narsimappa מצליח. הוא קנה לעצמו שלוש פרות. העצים מקבלים עכשיו זבל טרי ואינם זקוקים להשקות קבועות. הוא הולך לעבוד בחוות השכנות ומקטף ורדים. הבמבוק ששתלתי בחלק האחורי צמח לגדר טבעית יחד עם הצ'אפדי. ונרסימאפה ואשתו ומשפחתו מוזגים חלב לנחש התושב, שגר בגבעת הנמלים מתחת לעצי הליצ'י.

וכן, הליצ'י עושה פרי פעם בשלוש שנים ואנחנו למזלנו מקבלים שקיות מהם להתפנק, כיוון שהבנים לא אוהבים אותם!

הוראות וידאו: 30 דברים שאולי לא ידעתם על מיינקראפט! (חלק 3) (מאי 2024).