שוב ושוב כבוי שוב יעדים
יעדים מגיעים בכל הצורות והגדלים. לחלק מהיעדים כמו יעד "לכתוב טור" יש מועדים קבועים שאני עומד בהם מדי שבוע. ואז יש לי יעדים אחרים שאני חותר בפנאי. לקח לי יותר משלוש שנים לקרוא את הרומן הקלאסי של אנתוני טרולופ, האם אתה יכול לסלוח לה? לא היה מהירות, לא היו מועדים. הייתי מרים את הספר כשהייתי במצב רוח ומניח אותו במשך שבועות או חודשים בכל פעם. התחלתי והשלמתי עשרות ספרים אחרים בזמן שקראתי לאט לאט את טרולופ.

יש לי כתיבת פרויקטים שאני ממשיכה באותו אופן - שוב, שוב, שוב. כאשר החלפתי מחשבים לפני מספר שנים השארתי שניים או שלושה רומנים בשלבי השלמה שונים בכונן הקשיח הישן. אני אחזור אליהם יום אחד. לאחרונה התחלתי לכתוב עוד רומן שתיארתי באמצעות שקופיות PowerPoint. הלכתי להסתכל על השקופיות בדיוק היום והופתעתי לראות שעבדתי על הפרויקט יותר מעשרה חודשים פה ושם.

יעדים שאתה עובד עליהם בשעות הפנאי שלך יכולים להיות מהנים ומרגיעים כי אין לחץ. עם זאת, יש קו דק בין לקיחת זמן לדחיינות.

אם יש לך מטרה שהסתובבה זמן מה, שאל את עצמך את השאלות האלה.

האם זה דחוף?

אם הפרנסה שלך תלויה בהשלמת מטרה מסוימת - כמו קבלת תואר - כמובן שכדאי שתקדמי עם תחושת דחיפות. ראיינתי פעם סופרת שסיפרה לי את זה סופרים מצליחים צריך כתוב ספר אחד לפחות בשנה. מאוחר יותר ראיינתי מחבר אחר שאמר שלקח לה זמן מתוק בכדי לספר את ספריה הראשונים. כשהיו שלמים, היא מכרה אותם לעומת קבלת חוזה ואז כתיבה.

בכל הנוגע לבדיון, אני מנוי תחילה לכתיבה, מוכר פילוסופיה מאוחרת יותר ועד היום מכרתי כמה סיפורים קצרים למגזינים שכתבתי ללא תאריך יעד.

האם אתה מסיים יעדים אחרים?

אחת הסיבות להפטרתי מכל הלחץ בכל הנוגע לכתיבת בדיוני היא מכיוון שאני במקביל רודף אחר יעדים ראויים אחרים. יש לי משפחה ויום עבודה, שלא לדבר על העזרה העצמית והכתיבה העסקית שאני עושה.

אתה יכול לקבל רק כל כך הרבה סדרי עדיפויות, כל השאר זה מה שבריאן טרייסי, מחברו של תאכלי את הצפרדע הזו קורא לדורות הבאים או דברים שתעשו בהמשך. הבדיוני שלי נכנס לקטגוריית "הדורות הבאים". אחרי שאני דואג לכל השאר, אני עובד על סיפורי האהבה שלי.

האם הייתם נהנים יותר מהתהליך אם הייתם יכולים לקחת את זמנכם?

כשהייתי בשנות ה -20 לחיי עד שהגעתי לאמצע שנות ה -30 לחיי, הייתי חושש שאם לא הייתי מצליח להשלים מטרה בזמן מסוים, הייתי לעולם לא השלים את זה. אני מניח שהרעיון שאוכל לחיות עד 100 מעולם לא עלה בדעתי אז.

בגיל 42 עם עוד ארבעים, חמישים או אפילו שישים מולי, אני מסתכל אחורה מבולבל ותוהה על מה כל המהירות! עכשיו כשאני כותב בדיוני ללא מועדים, אוכל לשגשג בתהליך. כשאני פותח סיפור שעבדתי עליו כבר זמן מה זה כמו לברך חבר ותיק, כזה שאני לא רואה כל יום, אבל בכל זאת דואג לו.

הוראות וידאו: אייל גולן החיים אחרייך Eyal Golan (מרץ 2024).