אמנדה שטרן - ראיון מחבר

• אַפּרִיל 25, 2024

עוזר בתעשיית הקולנוע העצמאית, קומיקס מקצועי, מפיק טלוויזיה, עורך ואוצרת מדגישים חלק מהרקע של אמנדה שטרן. למרות בחירות הקריירה המגוונות היא תמיד נשרה על כתיבה אחת קבועה, קבועה; לאחר שעשתה זאת מגיל אחת עשרה. נכון לעכשיו היא סופרת במשרה מלאה, ומחפשת את החוויה הנהדרת הבאה. כתיבתה (בדיה, אי-בדיון ושירה) הופיעה בפרסומים כמו סווינק, מגזין ונוס, סקירת סנט אן ו- NY Today. המסע הארוך הוא הרומן הראשון שלה. היא גרה באזור פורט גרין ההיסטורי בברוקלין, ניו יורק, שם היא עובדת על הרומן השני שלה, מבחן הגותרי.

מו: במבט לאחור האם היה משהו בפרט שעזר לך להחליט להפוך לסופר?

אמנדה שטרן: במובנים מסוימים זה היה תהליך של חיסול. אני כותב מאז שהייתי ילדה. הייתי מחזאי בתיכון וכתבתי תסריטים (רעים) בקולג 'ואז התחלתי לכתוב שירה וסיפורים קצרים בשנות העשרים לחיי, ובכל זאת, איכשהו תמיד הייתי מתווכח על קריירה אחרת. רציתי להיות קולנוען הרבה זמן אבל מעולם לא עשיתי סרטים, פשוט כתבתי אותם. אחרי תקופה קשה במיוחד בחיי גיליתי שכל מה שעשיתי זה לכתוב. נראה שלא יכולתי להפסיק. הייתי נשאר ער כל הלילה וכותב והבנתי אז, למרות שיהיה קשה לשרוד בצורה מדהימה, זה מה שהיה לי לעשות.

מו: מה מעורר אותך?

אמנדה שטרן: ספרים אחרים, סופרים אחרים. שיחות טובות באמת עם חברים. אומנות. מנסה להבין את הדרך בה אנשים אחרים רואים את העולם.

מו: ביום כתיבה טיפוסי, איך הייתם מבלים את זמנכם?

אמנדה שטרן: זה תלוי וזה גם משתנה. אני עובר שלבים וכרגע אני בשלב בו אני כותב לפחות שלוש עד ארבע שעות ביום. כשאני נמצא במושבת אמנים (ממנה אני כותב את זה) אני יכול לעבוד שש או שבע שעות ביום. יום טיפוסי מבלה בכתיבה, קריאה ומחקר. היה לי שלב ארוך בו לא עבדתי קשה במיוחד, אולי שעה בערך ביום (וזה היה בלי לעבוד במשרה מלאה, כך שבאמת לא היה לי תירוץ). עם זאת אני מגלה שכשאני הולך יותר מדי בלי לכתוב, אני נכנס לדיכאון.

מו: כמה זמן לוקח לך להשלים ספר שהיית מאפשר למישהו לקרוא? האם אתה כותב דרך או שאתה מתקן תוך כדי?

אמנדה שטרן: אני לא חושב שזה קשור לאורך זמן ולא עם איכות העבודה. אם אני מרגיש מוכן לרשימות אז אני מוכן להראות את זה לאנשים. העבודה מכתיבה איך אני כותבת את זה. לפעמים אני מתקן תוך כדי, פעמים אחרות אני חורש ומתקן אחר כך. הכל תלוי בסגנון ובקול העבודה. כרגע אני חורש לעבור ואעדכן בהמשך.

מו: כשיש לך את הרעיון שלך ותשבי לכתוב האם כל מחשבה הניתנת לז'אנר וסוג הקוראים שיש לך?

אמנדה שטרן: לא, בכלל לא. אני בכלל לא חושב על קהל. ברגע שאני חושב על כל דבר אחר חוץ מהעבודה בפועל אני מתחיל להכיר את עצמי מאוד ולוקח לי הרבה זמן להשיל את התחושה. אני לא יכול לכתוב אם אני מודע לעצמי. אני די לא יכול לעשות שום דבר טוב אם אני מודע לעצמי.

מו: כשמדובר במזימה, אתה כותב בחופשיות או מתכנן הכל מראש?

אמנדה שטרן: אני כותב בחופשיות. ניסיתי, למעשה, לתכנן מראש וזה פשוט לא עובד טוב במיוחד עבורי. אני מגלה שאם אני יודע מה עומד לקרות, אין לי מה לגלות וזו בדיוק הסיבה שאני כותב. מרתה גרהאם אמרה "אם הייתי יודעת מה המשמעות של זה, לא הייתי רוקדת את זה." ואני מרגיש באותה צורה.

מו: איזה סוג של מחקר אתה עושה לפני ספר חדש ובמהלכו? האם אתה מבקר במקומות שאתה כותב עליהם?

אמנדה שטרן: אם אני צריך לעשות מחקר כלשהו בכלל אני עושה את זה באינטרנט לדברים בסיסיים, והספריה למידע מפורט יותר. לא הייתי צריך ללכת לבקר במקומות עליהם אני כותב כי בדרך כלל אני כותב על אנשים שכבר התגוררתי בהם.

מו: כמה מעצמך ומהאנשים שאתה מכיר מתבטאים בדמויות שלך?

אמנדה שטרן: חלק מהדמויות שלי מגיעות מאותו מקום שהדמיון מגיע מהן ודמויות אחרות הן רק אני. רוב הדמויות שלי הן היבטים בי, אבל האנשים שאני מכיר או שהכרתי בהחלט באים לידי ביטוי בעבודתי. אני לא ממש בטוח לאן נמשך הקו. אני מרגיש שאדם חופשי לכתוב על החוויות שלו, על כל דבר שהשפיע עליהם עמוק (או להפך, לא השפיע עליהם בכלל). עם זאת, זה יכול להיות מסובך לכתוב על החוויות שלך בלי להשפיע על מי שאולי שיתף אותך איתך. המפתח הוא, לדעתי, לוודא שזה הסיפור שלך שאתה מספר ולא שלהם.

מו: סופרים ממשיכים לעתים קרובות על חסימת הכותבים. האם אתה סובל אי פעם ומה האמצעים שאתה נוקט בכדי לעבור את זה?

אמנדה שטרן: אני לא באמת מאמין בבלוק הכותב. כשאני לא מצליחה לכתוב זה מכיוון ששורש זה, אני פשוט לא רוצה.בימים ההם, כשאני מרגיש שאני לא יכול, אני צריך להכריח את עצמי, כאילו זה פעילות גופנית, כי בעצם זה מה שזה. לפעמים אקרא שתמיד מתלהב או ימים אחרים שאשתמש בו קצת זמן לחשוב או לדבר על דברים עם חבר. זה באמת רק מנוע ואתה צריך להתחיל את זה בכל דרך שתוכל. אולם בחלק מהימים זה ממש בסדר פשוט לא לכתוב.

מו: כשמישהו קורא את אחד הספרים שלך בפעם הראשונה, מה אתה מקווה שהם ירוויחו, ירגישו או יחוו?

אמנדה שטרן: אני מקווה שהם מרגישים וחווים חוויה. מעולם לא יכולתי לומר מה זה הייתי רוצה שהם ירגישו, מכיוון שהקריאה כל כך אישית ומה שאתה לוקח מספרים יכול להיות כל כך סובייקטיבי, אך בסופו של דבר, אני מקווה שהצלחתי להעביר את חוויותי המורגשות ואת האופן בו אני רואה את עולם למילים שבחרתי לתאר אותן.

מו: האם אתה יכול לשתף שלושה דברים שלמדת על עסק הכתיבה מאז הפרסום הראשון שלך?

אמנדה שטרן: במקרה שלי, היה לי מאוד מועיל וחשוב להיות מעורב בתהליך הפרסום והקידום. למדתי גם איך לדבר על הספר שלי בלי להתעמק במונולוג שמורכב מ"אני לא יודע ". כמו כן, בכדי לאלוף את ספרי באמת, היה לי מועיל לראות את הרומן שלי בגוף שלישי ולא בראשון.

מו: על מה המהדורה הנוכחית שלך? מאיפה קיבלת את הרעיון ואיך נתת לרעיון להתפתח?

אמנדה שטרן: המסע הארוך מדובר על אלכוהוליסט, חברתו התלויה במשותף וכל ההחלטות הרעות במודע שהם מקבלים. זה מבוסס על קשר לא בריא שהיה לי שנשארתי הרבה יותר מדי (שנים יותר מדי). במובן זה זהו רומן אוטוביוגרפי, אך עם זאת חכם בעלילה, הוא בדיוני לחלוטין. הייתי, ועדיין, התעניינתי בחוצפנות ההתמכרות ובסיבה שאנשים נשארים במערכות יחסים הרבה אחרי שהם צריכים לעזוב; למה נשארתי. לתת לזה להתפתח זה רק עניין של להקשיב למה שרציתי לומר, למה שהיה לי לומר ואז להפיל את הדמויות לסיטואציות שהמחישו את קורוזיה הבלתי נמנעת שלהן. היו זמנים שלא יכולתי להפסיק לכתוב והייתי נשאר ער כל הלילה ומוציא הכל עד שהשמש עולה, הסעדה נפתחה, ויכולתי להביא את הקפה שלי. התחלתי את הספר כשנה אחרי הפרידה ולקח לי תשעה חודשים לכתוב - תקופת הריון שלמה.

מו: איזה סוג של ספרים אתה אוהב לקרוא?

אמנדה שטרן: בדיוני בעיקר. אני די מושפע מהסטייל. אני באמצע כמה ספרים כרגע. כמעט סיימתי עם ענן אטלס מאת דייוויד מיטשל וקראתי כמה קתרין אן פורטר. יש לי גם את היהודי הכוכב האחד של דיוויד אוונייה, שהתחלתי ונראה שהוא מעולה. ובדיוק סיימתי לקרוא את ספרה של חברה, טיקנור, מאת שילה חטי.

מו: כשאתה לא כותב מה אתה עושה בשביל הכיף?

אמנדה שטרן: אני אוהב שיחות טובות. אני מנהלת שיחות נהדרות עם החברים ועם חברתי לחדר. אני הולך לארוחות ערב או לשתות עם אנשים, רואה סרטים. אני בשלב די קריאה כבד, אז קראתי הרבה עכשיו. ולעתים קרובות למדי, אני פשוט עושה דברים. אני אוהב לפרק בגדים ולשחזר אותם או לעשות דברים חדשים מתוך דברים ישנים. אני ממחזר דברים שאני לא רוצה לזרוק לציורים או לבוש. אני מנגן גם בגיטרה בלהקה לא קיימת.

מו: סופרים חדשים תמיד מנסים למצוא עצות מבעלי ניסיון רב יותר. אילו הצעות יש לך לסופרים חדשים?

אמנדה שטרן: לקרוא. כתוב. לשכתב. כתוב מחדש. וזכרו, לא כולם יאהבו את העבודה שלכם, אז אל תתפוגגו מדחיות. המשיכו לשלוח את העבודה שלכם.

מו: אם לא היית סופר מה היית?

אמנדה שטרן: על סמך לאן פניתי כנראה הייתי עובד בקולנוע, אבל אם זה מבוסס רק על פנטזיה, אז הייתי רוצה להיות אמן חזותי.

מו: מה המילה האהובה עליך?

אמנדה שטרן: קטסטרופיסט

צפו ב"המהלך הארוך "באתר Amazon.com.
צפו ב"המהלך הארוך "באתר Amazon.ca

---

מ. וו. ווד גר במזרח אונטריו, קנדה. אם אתה הולך למצוא את הקורא והכותב האקלקטי הזה בכל מקום שהוא כנראה במחשב שלה. למידע נוסף בקר באתר הרשמי שלה.

הוראות וידאו: "החיים קצרים מידי מלשחק על בטוח"- ראיון חגיגי ל 2020 מלונדון- סודות, כלים, גישה וטיפים להגשמת מטרות (אַפּרִיל 2024).