פעמים רבות, עבור ניצולים מהתעללות בילדים, הכעס יכול להרגיש כאילו הוא יכביד עליהם. כעס עלול להרגיש גם שהוא רגש רע או לא נכון להרגיש. מעניין, אני מאמין שאין רגשות טובים או רעים. אני גם מאמין שאין רגשות נכונים או שגויים להרגיש. רגשות הם משהו שיש לכולנו. כולנו אנושיים ורגשות הם חלק עצום מחיינו. חלקם עשויים להעדיף להסתיר את רגשותיהם בעוד שאחרים נוחים מאוד לבטא את רגשותיהם. עם זאת, רק בגלל שאדם בוחר להסתיר את רגשותיו אין פירושו שאין לו אותם.
אני מאמין שכעס יכול להרגיש כאילו זה רגש קשה להרגיש. האם תחושת הכעס שגויה? האם זה משהו שהוא שלילי? אני לא מאמין. כעס יכול לגרום לאדם להיות מוטיבציה לשנות את חייו. לדוגמה, אם ניצול מהתעללות בילדים רוצה לרפא, עליהם לבחון את הכעסים שהם חשים בגלל ההתעללות שעברו. ניצול מהתעללות בילדים יחוש כעס ברמה מסוימת. אני מאמין שכעס הוא רגש בריא. זה גורם לניצול לדחוף את התהליך שלהם, כשהם חותרים לריפוי. באיזו שלב הכעס הופך לרגש שנראה כבריא? אני מאמין שזה קורה כשניצול מחליט לעבוד במסעם לריפוי. זה קורה כאשר עליהם לדון במה שהם סבלו. זה מתרחש כאשר אדם בכנות מתחיל לעבד את עברם.
ניצולים רבים מהתעללות בילדים חשים כאילו זו אשמתם, מה שמביא בתורו את הכעס על האדם הלא נכון - עצמם. הם עשויים להרגיש כאילו התעללו בהם בגלל פגם כלשהו בחייהם. אמנם זה לא המקרה, אך זו לא משימה קלה להגיע למסקנה של הטלת האשמה במקום שהיא שייכת - על המתעללים בהם. באיזו נקודה הניצול נוח עם ניסיון לכוון את הכעס על המתעלל בהם? אני מאמין שזה קורה רק כשהם מגיעים לצומת בתהליך שלהם שמאלץ אותם להתעמת עם העובדה שהם לא עשו שום דבר רע כדי שמגיע להם להתעלל בהם. זה קורה כאשר הניצול יכול לקבל שההתעללות שעברו לא הייתה אשמתם.
כעס הוא רגש בריא שיש להתמודד איתו בצורה בטוחה. הדרך הטובה ביותר להשיג זאת היא בעזרת מטפל. מטפל יכול לעזור לשורד לדבר על זה ולעבד אותו בצורה בריאה.