קדושים לאופניים - תולעת ביד

• אַפּרִיל 23, 2024

הפרק הראשון בספר חדש. סבסטיאן מתמודד עם אותה בעיה כמו צעירים רבים. הוא נעקר מביתו המוכר בפילדלפיה ונטע באלבמה הכפרית.

פרק אחד
תולעת ביד

"קאסי, הניח את המקל הזה!"

סבסטיאן הניח את העפרונות והטאבלט הצבעוניים שלו על הדשא. הוא הלך להרחיק מקל נוסף מקאסי. אחותו בת השנתיים תמיד הכניסה מקלות לפיה. הפעם הייתה לה מחצית אחת בידה ומחצית אחת בפה.

"תן לי את המקל קאסי," אמר סבסטיאן בנחת. הוא לא רצה להפחיד אותה ולהתחיל לרוץ עם מקל בפה.

קאסי פתחה את ידה הקטנה שהחזיקה חצי תולעת. היא פתחה את פיה והראתה לו את קצהו האחר של התולעת על לשונה.

"הו, יו! יו!"

סבסטיאן לא התכוון לצעוק, אבל זה היה טבעי. זה היה כל כך מגעיל!

העיניים החומות הגדולות של קאסי התרחבו מרוב פחד. היא התחילה לבכות בייללות שהפחידו ציפורים מעצים. קאסי השליכה את התולעת. סבסטיאן לא ראה מה קרה לקטע בלשונה, אבל זה היה חסר. בלך!

"אני מקווה שלא בלעת את זה," הוא אמר בקול רך כאשר טפח על קאסי על הגב.

"מה קרה?" קרא אמו בריצה מהדלת האחורית.

"קאסי אכלה תולעת!"

סבסטיאן ניסה להישמע על זה רגוע, אבל זה היה קשה. בטנו הרגישה כמו סלט ג'לו חם. הוא אפילו לא אהב את האוכל שלו נוגע בצלחת ארוחת הערב שלו. תמונות של תולעים על לשונו התפתלו בראשו. ארוחת הצהריים שלו ניסתה לערוך ביקור חוזר.

"אני בטוחה שזה יהיה בסדר," אמרה אמו והרימה את קאסי. "בוא נלך לצחצח שיניים," היא שרה בעליצות. כשהם התחילו להיכנס לדלת פנתה אמו, "אל תשכח את הרישומים שלנו. זה מתחיל להעיב."

כאשר סבסטיאן התכופף לאסוף את חפציו, חשב על הגשם. הוא גם חשב על כל התולעים שיצאו מהאדמה בגלל הגשם. הוא החליט כי צחצוח שיניו עלול לגרש את הדימויים המסתערים ממוחו.

+++

"מה יש לארוחת ערב?" ניק בלופידי קרא בבואו לדלת.

"תולעים מטוגנות."

"אמא מאוד לא מצליחה," קרא לה סבסטיאן. "לא ראית את התולעת בפה של קאסי. הוא היה עסוק בקריעת חסה לסלט. הוא בדק בזהירות בכל עלה תולעים ובאגים.

"כמה חבל. ציפיתי לתולעים מטוגנות עם הרבה שום."

"איך הייתה הכנסיה היום?" סבסטיאן שאל.

אביו הסיר את פיסת הפלסטיק הלבן מצווארון החולצה שלו והשיב, "בסדר, הצלחנו להתחיל לצייר את הכיתות היום."

הוריו של סבסטיאן הקימו כנסיה קתולית חדשה בעיירה קטנה באלבמה. הוריו היו מיסיונרים של המילה הקדושה. אביו דיקון, שנשלח למחוז בו לא היו כנסיות קתוליות. לפני שבאה משפחת בלופידיי, עשרים המשפחות הקתוליות נסעו ארבעים מיילים בכל יום ראשון לכנסייה. יחד הם מצאו מכון יופי ישן שהפכו לכנסייה. "הכיתות" היו חדרי המניקור ושטיפות השיער.

סבסטיאן חשב על ריח הכימיקלים לשיער שתלוי סביב הבניין. הוא התגעגע לקהילה הישנה שלהם בפנסילבניה. זו הייתה כנסייה נהדרת וישנה עם ויטראז'ים, פסלים ומקהלה גדולה בכל יום ראשון. מאחורי המזבח עמד פסל של ברתולומיאוס הקדוש. פסל השליח היה ערום למחצה, ואפשר היה לראות היכן הוכה. ביד אחת הוא אחז בסכין שהיה רגיל לעור אותו בחיים. ביד השנייה הוא החזיק את עורו שלו. עכשיו זו הייתה כנסייה של חבר'ה!

מכון היופי הקטן פשוט לא נמדד. סבסטיאן הבין מדוע חשוב לבוא לאלבמה. הוא ידע שהוריו עושים עבודה חשובה, אך הוא עדיין התגעגע לבית הישן בפילדלפיה. הוא התגעגע לחבריו. הוא התגעגע לחדרו הישן. הוא ידע שהוא יחסר את בית הספר הישן שלו. היו המון דברים שהוא השתוקק להם. פיצה סופר דלוקס מפיצריית פרנק הייתה אחת מהן.

"אדמה לסבסטיאן. אדמה לסבסטיאן. היכנס בבקשה."

"מה? לא שמעתי אותך אבא, מה אמרת?"

"שאלתי מה עשית היום," אמר אביו שהתקרב והתיישב לידו.

הוא משך בכתפיו ומלמל, "לא הרבה. אין הרבה מה לעשות כאן."

"רכבת על האופניים שלך היום?"

"טוב, לא. צפיתי בקאסי בשביל אמא," הוא הצביע במהירות. זה לא שהוא לא עשה כלום.

"אני בספק אם אמך היית עושה את זה כל היום. אחרי שאנחנו אוכלים, למה שלא תוציא את האופניים שלך לטיול? ראיתי נערים אחרים רוכבים על האופניים שלהם בפארק."

"בסדר," מלמל סבסטיאן. הוא לא התלהב מהמחשבה לפגוש אנשים חדשים. הוא רצה להכיר חברים חדשים. הוא פשוט לא אהב את השאלות שתמיד שאלו.

כאילו קרא את מוחו, אביו טפח עליו על הגב, "ישתפר, אני מבטיח."

הוראות וידאו: הרמת גלגלים (אַפּרִיל 2024).