ביקורת ספרים - ירח דבש מאת ג'יימס פטרסון

• אַפּרִיל 18, 2024

בעמוד אחד הרומן של ג'יימס פטרסון ירח דבש מישהו גוסס. עד עמוד 11, מישהו מתפשט, ואמיתי, אינטימי עם החבר שלה. בעמוד 21 מועבר מזעזע - שמגיע משום מקום, וכבר ברור שבספר זה הדברים לא תמיד נראים כמו שהם נראים.

ביליתי כל ערב לפני השינה בשבוע האחרון בקריאה ירח דבש. זה בהחלט מותח ומבדר והייתי רוצה לטרוף את זה בישיבה אחת, אבל העפעפיים העייפים שלי פשוט לא היו נשארים פתוחים! (ובעלי המשיך לשאול מתי אני הולך לכבות את האור שליד המיטה שלי.)

פטרסון כתב יחד עם הווארד רוגן את הספר הזה, "מותחן השנה הבינלאומי של 2005" ורב מכר של ניו יורק טיימס. פטרסון מגרש כל כך הרבה רומנים מדי שנה, זה לא מפתיע שהוא לוקח מחברים משותפים לעזור לו. הוא גם כותב את ספרי אלכס קרוס: נשק את הבנות, יחד הגיע עכביש, בין היתר, כמו גם את נסיעה מקסימאלית סדרה למבוגרים צעירים.

ירח דבש לא מתרחש בירח הדבש של הזוג. למעשה, התמונה בכריכה רכה שיש לי מעט מטעה. זה של זוג שנראה כל רומנטי על סירת מפרש, לכאורה על ירח הדבש שלהם.

במקום זאת, אני מניח שכותרת הספר מתייחסת ל"תקופת ירח הדבש "שנורה סינקלייר ובוזיה נהנים באותה תקופה רומנטית להפליא של חיזור, אירוסין ונישואין מוקדמים. ואז דברים מוזרים כל הזמן קורים לגברים בחייה. הם גוססים.

איך נורה מעורבת? מה ההיסטוריה שלה? מה הסיפור עם אמה, אוליביה, שרק מעמידה פנים שהיא סובלת משיטיון קשה במתקן פסיכיאטרי?

אלה רק כמה מהשאלות העולות - ונענות בסופו של דבר - בספר המהיר הזה.

העצה שלי: אם תארזו את זה לקריאת חוף ירח דבש, קראו בעיון. במיוחד כשמדובר בעלילת המשנה על התייר (כן, זה שמו). קו העלילה קצת מבלבל ומפותל כשמדובר בפעילויות של דמות זו, אך הכל נפתר בסוף.