אופי תחת התקפה ומה אתה יכול לעשות בקשר לזה

• אַפּרִיל 20, 2024

"אופי תחת התקפה ומה אתה יכול לעשות בקשר לזה" הוא טום מניע, אם מוטעה במקצת. קרל זומר טוען כי אמריקאים אינם מלמדים את ילדיהם סגולות בסיסיות, והותקף שוב ושוב על כתיבת ספרי ילדים "מוסריים" המטיפים, ובכל זאת ממשיכים למכור, ומוכיחים את הצורך בהדרכה והדרכה לדמויות כאלה. זומר טוען שאמריקה הפכה לקרקע כה פתוחה ל"סובלנות "שאיש כבר לא יודע נכון מהטעות. מורים ומנהלים חוששים לרוב "למשמעת" ילדים מחשש לתביעות משפטיות של הורים נעלבים הטוענים כי עונשים כאלה פוגעים בזכויות הילד. הניסיון של זומר כמורה מחליף בעשרות בתי ספר תומך בתיאוריה שלו כי "כל היעדים הנעלים של לא להשאיר אף ילד מאחור לעולם לא ניתן להשיג אלא אם כן בתי ספר ממושמעים." העולם יהיה טוב יותר, טוען סונדרס, אם בתי הספר יסרבו באופן מוחלט לסבול כל סוג של התנהגות שגויה מצד התלמידים. באופן אידיאלי זה יכול להיות נכון, עם זאת, זומר אינו לוקח בחשבון ילדים רבים שפועלים בגלל לקויות למידה או התפתחותיות. שליחת התלמידים ל"בית הספר לרפורמה "כפי שדוגל בזומר אינה זו התשובה. ישנם מקרים שבהם עלינו ללמוד לקבל את ההבדלים של אחרים ולעשות התאמות. הרוב יסכימו, לדעתי, שלגירוש ילד הזקוק לעזרה זה לא מוסרי.

זומר גם טוען כי "לאמריקה יש מערכת ערך משלה" וכי עלינו לחזור לערכים מסורתיים יותר כמו גינוי הומוסקסואליות. השקפות אלימות ותפיסות ליברליות ממלאות את מוחם של בני הנוער ב"פילוסופיה נהנתנית של רלטיביזם מוסרי ", לפי זומר. במקום זאת, זומר טוען שיש ללמד סטודנטים רק הימנעות מינית, למרות מחקרים סותרים המראים תוצאות מעורבות בנושא "מין בטוח" לעומת הימנעות. זומר תוקף רלוונטיות כמי שרוצה "לעשות כל מה שמביא את האושר האולטימטיבי ללא אשמה." ברור שזה לא מה שדווקא "היחסות" תומכים. רלטיביזם מוסרי עוסק בחיים של חיי סגולה תוך שחרור מהצורך להיות "צודק" או לגנות אחרים. זה מבין שאין תשובות פשוטות. אם היו כאלה, רוב הבעיות בעולם היו נפתרות בקלות.

טוב היה לסאמר ללמוד את "אתיקה למילניום חדש", שבו הדלאי לאמה קורא לצורך לחיות חיי סגולה, אך מבלי לשפוט בהכרח או לבקר אחרים. "מחשבות ורגשות שליליים הם הגורמים לנו לפעול בצורה לא אתית", כותב הדלאי לאמה. גם כשאנשים יודעים מה נכון ולא נכון, הם עשויים להתפתות לפעול באופן לא הולם אם הם חשים מאוימים ואין להם שקט נפשי. כל שטיפת המוח המוסרית בעולם לא תגרום לאנשים לעשות את הדבר ה"נכון "כל הזמן. סגולה אינה דבר קל או מוחלט. כולנו מתמודדים מדי פעם עם מגיפות, ואנחנו נאבקים עם ההשלכות של מעשינו. פשוט ללמד את ג'יל ש"שקר זה רע "לא עוזר לה כשאתה מתמודד עם דילמה מוסרית עמוקה. היא צריכה להיות בעלת יכולת ההיגיון הצליל כדי שתבחר את הבחירה הנכונה.

לזומר יש כמה עובדות וויכוחים טובים, עם זאת, התמרמרותו הצדקנית מאכזבת. אם אמריקה, כפי שהוא מציע, תאמץ מערכת מוסר אחת שמרנית אחת, היא הייתה מרחיקה אנשים רבים מדתות ותרבויות אחרות. קיטוב של חברה אינו פרודוקטיבי ומעודד קיצוניות. מרבית האמריקנים הם מרכזיים פוליטיים, והציפייה שהם יאמצו סדר יום מוסרי שמרני מכיוון שזה יהיה "טוב להם" לא תעבוד. אלן בלום כבר טען ואיבד את הטיעון הזה בספרו "סגירת המוח האמריקני". אם חזרה לערכים המסורתיים הייתה פשוט התשובה, הרי שהטליבאן היה צריך להצליח באפגניסטן. לטענת הטליבאן ביקשו לחזור לערכים המסורתיים, ובכל זאת שיטותיהם הפכו דיכוי.

אופי הוראה הוא לא דבר קל באמריקה, שם אנו מטיפים "רק אומרים לא לסמים" אלא מופגזים על ידי מודעות טלוויזיה שמובילות תרופות מרשם כדי לגרום לך להרגיש טוב יותר. בספר זה, זומר מבהיר את הצורך בהוראת אתיקה שמתחיל צעיר מאוד, עם זאת, תוכנו של הכשרה כזו "באתיקה" ייקח הרבה יותר דיון ומחקר.

הוראות וידאו: סדין אדום: פרק 2 - והארץ שינתה פניה (אַפּרִיל 2024).