נסיעה למטה לפיילר בגואה

• אַפּרִיל 19, 2024

האזעקה שלי כבה בשעה 04:45 בבוקר ויצאנו לטיול בגואה. ארזנו את המכונית עם המזוודות שלנו ערב קודם וכל שנותר היה להוריד אוכל לדרך ומכחולי השיניים שלנו! גמנו מעט תה חם, תפסנו את הבקבוק והספלים שהלכו איתו ונעמדנו ואמרנו תפילה לפני המסע הארוך. אחת עשרה שעות היא נסיעה ארוכה ברכב אבל אנחנו אוהבים לרדת עם רכב, כשאנחנו הולכים לעבוד שם על בית האחוזה, ולא הרבה מחופשה באמת.

הבית ככל הנראה בן 300 שנה ורואים דורות של פרטדו שגדלים ומטפחים בו. סבא שלי נולד שם ואז החליט לשנות את הונו על ידי תפוס הזדמנות לעזוב לאפריקה ולעבוד שם כרואה חשבון. אמרו לי שהוא גם לימד מוזיקה והתחתן עם אישה ממש יפה ועשירה, בזמן שהוא היה שם, ממומבסה.

הוא מעולם לא שכח את שורשיו, אך הוא חזר לבנגלור במקום גואה ובמונו בנה את בית המשפחה בבנגלור, יחד עם בית אחר ששכר. הוא חזר ובנה מחדש את בית המגורים בגואה, שם את החלק העליון של אדם עשיר שאבי אהב בכל ליבו.

האהבה הזאת שהוא העביר אלינו הילדים וגרמה לנו להבטיח להשגיח עליו, אחרי שעבר. כך, שלושה אחים שהם אסירי תודה לסבי ולאבי על כך שהם שינו את הונם לטובה, ישלמו למען שמירה על זה. האחים שלא, ובכן הם פרצו הבטחות והיום צריך להיות תגמול.

ואנחנו יורדים על עלותנו ונלחמים באש עם הכספים הקטנים העומדים לרשותנו. לאורך כל הדרך אנו משלמים את מס האגרה שנמצא באלפים בשני הכיוונים. גם דלק הוא עלות נוספת והבלאי במכונית שלנו. אבל אנחנו הולכים, כי הבטחנו לאבא.

אני יושבת עם התיק פתוח על ברכי וכל קילומטר כה רב יש שער אגרה בו אני צריך לדוג הכל מתוך 85 דולר עד 65 דולר כמס אגרה. זה תשלום אינסופי וכל מה שאני עושה זה לבדוק שינוי ולשלם בכל שער, ולא נותן שום סיכוי לנהג או לנוסע לנמנם. אבל זה שווה את העלות שכן הכבישים כמעט מושלמים.

הנהג שהוא בעלי מתחיל להתעייף. זללתי אותו עם קפה וביצים מבושלות וכריכי גבינה, אבל הוא צריך הפסקה. אז הוא מתנדנד לאתר נופש בכביש כדי להיכנס לאדלה ואדי עם קפה פילטר ולהשתמש בשירותים הנקיים.

בקרוב הגיע הזמן לחזור למכונית עם בקבוק קפה פילטר ואנחנו יוצאים לדרך. אנו עוברים אדמה שחורה נפלאה בה כותנה צומחת. אנו חולפים על פני הקוטפים, הראש מכוסה בשמש החמה הרותחת, קוטפים ואוספים במתלי בד על גבם.

עד מהרה מופיעות טחנות הרוח היפות של צ'יטרדורגה, וזרועותיהן מסתובבות בעצלתיים בחום. במורד הגבעות הם עומדים, מנקזים אנרגיית רוח לרשת, ולא אנרגיה פחם מזהמת. אני מתאמץ לראות אם הם סוזלון או וסטאס, היצרנים הראשיים של טחנות הרוח האלה. טחנות הרוח הללו האירו את הכפרים העניים סביבם באור, אשר הוכחשה להם במשך מאות שנים.

במקום לקחת את שער האגרה לכיוון קרוואר אחרי הובלי, אנו לוקחים את הדרך החדשה לרמפורה. נאמר לנו על ידי חבר עורך דין שהמסלול הזה חותך כמה ק"מ. כל דבר כדי להקל על הגב ועינינו העייפות. אנו מגיעים למעבר רכבת ולמרבה המזל השער פתוח. אבל בשיפוע עד לחציית המסילה עומדים ילדים עם צעיפים מעל עלי טיק, מלאים בקנטות בשלות. אני מגלגלת בחלוני ודוחפת את עשרת הרופי שהילד הקטן מבקש ואוספת את החרוז שלי. במשך חצי שעה אני נוהג, קנטאס לא שוטף הורד את הגבעות, עדיין טרי כשהדיק עדיין יוצא מהן. בטח שנבחרה על ידי אצבעות קטנות ומלוכלכות, אבל אני בסדר עם זה.

אנו חוצים את המסילה ומוצאים את עצמנו פתאום בקטע הגהט, שם המכונית מתחילה לארוג את הגבעות, מיוערות בסמיכות, עם הסלט והטיק הפורחים, כולן מכוסות בעלים ירוקים של תוכי, חדשים. בין לבין יש פרצי הזהב של לבורנום או האדום הלוהט של הגולמוהר. והציקדות החלו במקהלה שלהן, בחום השמש של הצהריים.

הוראות וידאו: טיול אחרי צבא | הודו - פרק 4 (אַפּרִיל 2024).