דבלין והמזל של האירים
"אתה בא מהודו?" שאל הקאבי הסקרן כשנסענו משדה התעופה למלון שלנו.

"יש לנו כאן אינדיאנית מפורסמת מאוד, והיא התחתנה עם דובלינר כדי לבוא ולהפוך את עירנו לביתה," אמר, מה שהביא את סקרנותנו ללא סוף.

"הודי מפורסם מי?" שאל בעלי גרגורי.

"ריטה פאריה, שהייתה רופאה צעירה, שהדהימה את העולם בזכייה בתואר העלמה העולמית בשנת 1966", הוא אמר, "היא התחתנה עם אנדוקרינולוגית מדבלין וגרה כאן בעיר עם ילדיה וילדיה הנכדים!"

איזו דרך נהדרת להכיר לדבלין אמרנו, כולנו צוחקים יחד! אנקדוטה זו נותנת לך מושג כמה הם האירים ידידותיים ואיזה חג נהדר היה לנו במשך שבוע בעיר.

שלושה שמלות שועלים, שולי שדים, פיות ואלפים! גדלנו עם האייקונים האלה שקשורים לאירלנד, עם המיסיונרים האירים הלבבי הלב, שניהלו את בתי הספר הקתולים שלנו בהודו. במהלך שיעורי השירה שלנו שרנו על מולי מלון, מכירת הדגים היפה בעיר 'היריד של דבלין' ומי לא הכיר את 'הו דני בוי?' המפורסם ששרנו בכל מסיבה בה התכנסנו סביב הפסנתר? אז ללכת על ESOF 2012 בדבלין, כעמית רוברט בוש, היה מרגש עבורי, מכיוון שאירלנד סוף סוף הייתה מתעוררת לחיים!

פורום המדע מביא את מיטב המדענים האירופאים ברחבי אירופה כולה כדי להציג את תגליותיהם ואת העיתונים שפרסמו. מבחינתי עיתונאית מדע, זה כמו חמישה ימים של נהנה למלא את מוחי, במערת ידע של עלי באבס! Infact בחירת הפגישה הנכונה הייתה כל כך קשה, מכיוון שחלק מהפגישות חופפות והתגעגעתי לכמה, שהייתי רוצה להשתתף בה.

גרנו במלון טמפל בר שנמצא בלב דבלין וממש העניק לנו, המבקר, הצצה לדופק של העיר. החדר שלנו היה בקומה הרביעית, ממש מעל הפאב 'בוקקרס', בו זמרים שיוו את הלקוחות לשעות הקטנות של הבוקר. השארנו את חלוני בפתיחת סדק ונסחפנו מתוך השינה והאזינו והתענגנו על שירים, שכולנו מכירים בהודו. אף אחד מהדברים האלה לא דופקים, רק בלדות ושירים איריים מסורתיים נחמדים.

האירים הם יצירתיים מאוד ולכן סופרים וזמרים רבים. במקרה נתקלנו בפסל של ג'יימס ג'ויס, הסופר האירי, בזמן שהסתובבנו ברחוב אוקונל וחיכינו לאוטובוס הסיור שלנו להגיע. כמובן שהייתי צריך להצטלם איתו ואז מצאתי בשמחה כמה פסלים של אייקונים מפורסמים של דבלין המוצבים בצורה אסטרטגית למבקרים, ועושים טיול ‘ספרותי’ ברחבי העיר. אוסקר ווילד, אמה דונוג'ה, ג'ונתן סוויפט, סמואל בקט ומריאן קיז היו כמה מהשמות שמהדהדתי. אפילו נשיא אירלנד בנאום חנוכתו בפתיחת הוועידה קרא את שירו ​​של אוסקר ווילד שהדהד עם כל הקהל. בהמשך טיפלנו בריקוד הנהר המדהים על ידי להקת ריקודים מוכשרת מאוד, עם מופע לייזר מרסק באדמה האחורית.

כמה מאיתנו טסו יום מוקדם כדי לצאת לטיול לראות את הרי ויקלו ועמקי גלנדלו. הטיול עלה לנו 25 יורו שזה יקר לסטנדרטים שלנו, אבל מה לעזאזל? ברגע שהכנס יתחיל היינו נעולים בתוך העבודה עם עבודה.

"אירלנד נקראת ארץ העצים", אמרה ג'יליאן המדריכה שלנו בגאווה, והצביעה על עצי אפר, אלון, אשור וזקן. "לוקח עץ אלון להגיע לבשלות של 200 שנה והם נחשבים קדושים", הסבירה כשאנחנו מסתכלים ביראת כבוד על דגימה יפה. הרי וויקלו היו מכוסים בת'ר סגול שהתחילו לפרוח. מעניין לציין שההרים הללו צולמו על ההרים האלה עם הרבה עצים כמו 'אמיץ לב', 'אקסקליבור' ו'מלך ארתור 'עם העצים וההרים המכוסים גדילן. בכדי להכניס את זה לקונטקסט מודרני יותר, גיליין גילתה לתיירים הצעירים שכל סרטי דרקולה וזרוע זאב צולמו גם בהרי וויקלו.

למסיבת התקשורת שלנו נלקחנו למפעל גינס כשהסיור הסתיים בבר הכבידה בראש הבניין בן שבע הקומות, מעוצב בצורת חצי ליטר ענק של גינס. המכונה מחסן גינס, היה זה מתקן תסיסה בין השנים 1904 עד 1988, והפך כעת לחוויית מבקרים בת שבע קומות. כל קומה נכנסת לסודות של יצירת המותג לאגר בן 250 שנה, שיש לו חסידים נאמנים ברחבי העולם, אפילו באינדי. זו הייתה חוויה מדהימה ואז כשהגענו לפסגה, כולנו טופלו בארוחת ערב מפוארת עם כוסיות גינס גבוהות, לאלו מאיתנו ששותים את זה! להקה חיה התייצבה בנו עם שירים איריים פופולריים כמו קוקלים ומולים, דני בוי וכו '. כשהנגינות נעשו קופצניות יותר והגינס הרפה את הקהל, רבים קמו לרקוד בשמחה למנגינות האיריות הקליטות.

אך באמצע כל ההוד והעושר החדש שנמצא, בדבלין יש מתקן אמנות מרגש בצורה מזעזעת, על גדות נהר ליפי. אנדרטת הרעב שנוצרה על ידי הפסל האירי רואן גילספי ומוקדשת לאירים, שנאלצו להגר במהלך רעב המאה ה -19.

חוסר התקווה על פניהם של דמויות הברונזה המורעבות בסמרטוטים, העומדים על שפת הרציף, משם עזבו במקור, הוא תזכורת מעוררת מחשבה לתקופה קשה. כשעברתי אותו כל בוקר בדרכי לכנס, הבנתי שהאירים גאים גם בהיסטוריה שלהם ובעברם הקשה. זה מה שצריך כדי להביא את הדברים לפרספקטיבה, כאשר העושר מאיים לעקוף את השכל הישר.



הוראות וידאו: חדשות מהעבר מהדורה עולמית - אירלנד (מרץ 2021).