מסורות משפחתיות שהובלטו בעונת הפסחא הזו

• אַפּרִיל 25, 2024

אני לא יכול שלא לחשוב על מזרחיות מזמן; במיוחד לא כשמדובר במשפחתי. המסורות היו ענקיות בשלי. עם זאת נראה כשאנחנו מתבגרים, וכך גם הדור הבא - חסרים לנו המסורות שלימדו אותנו סבא וסבתא.

האם אתה מחזיק במסורות משפחתיות ארוכות? האם אתה מכיר בהיסטוריה של משפחתך ובדרך בה הם משתמשים בחגיגות חגים ואירועים מיוחדים? בכל הכנות; אני מתגעגע לזה. אני מתגעגע למשפחתי העצומה עם קולם הרם, ובני דודיו המדהימים, והדודות והדודים המצחיקים. אני מתגעגע לליטוף והחוכמה האוהבים של סבא וסבתא וסבתא וסבתא ודודות שלי.

להיות בסביבה של משפחה כה גדולה עוזר לי להבין את המסר של חג הפסחא. למרות שנכחתי בשירותי יום ראשון והאזנתי למטיף (שנראה היה שהוא ממשיך ונמשך. בית מלא. מי יכול להאשים אותו?) רק לפני שהייתי בזרוק הפעילות עם משפחתי הגדולה להפליא, הבנתי למה ישו עשה למות בצלב. מדוע קראו ליום מותו ביום שישי הטוב. ולמה אנחנו כאן בגלל תחייתו.

כמה חשובים המסורות המשפחתיות שלך? האם אתה מתרגל אותם עם ילדיך ונכדיך?

לאחר שירות ארוך של יום ראשון, משפחתי הייתה חוזרת לבית שלי בגראמס, שם הניחוח המדהים של עבודתה במטבח יתקוף את אפנו מהצד המדרס. כאילו צף באוויר כמו איזו דמות מצוירת ותיקה, היינו עוקבים אחר הריחות למטבח הגראמס שלי, שם הוכן חג של פרופורציות אפיות.

המשפחה שלי די גדולה. אני, לבד, הוא הבכור משלושים נכדים (אני מאבד לפעמים ספירה!) מצד אמי בלבד. כילדה היו עדיין לא מעט מאיתנו הדודים הראשונים, בהתחשב בעובדה שלגרמים שלי היו שמונה ילדים משלה. ארבעה בנים, ארבע בנות. זרוק כמה סבא וסבתא, דודות, דודים, בני דודים וכמה חברים - תמיד הייתי בסביבתו גדולה לא משנה מה.

אבל אני סוטה. אחרי שפיתיתי את הניחוחות הפנטסטיים של מטבח הגראמס שלי; שם הייתי עד למה שנראה כמו ריקוד כוריאוגרפי בין אם, בנות וסבתא. הם זרמו יחד בצורה חלקה. מעבירים את הקערה הזו, מערבבים את הסיר הזה, קוצצים את הירק הזה, מוסיפים את התבלין הזה - והכל הסיבה ששיחות אחדות מהוות נושאים של כנסייה, לידה, מערכות יחסים וכמובן רכילות. (נו באמת! אל תתנהג כאילו אינך יודע!)

התבוננתי בתדהמה ולא יכולתי לחכות עד שאוכל להיות בנפרד מהסצנה הנפלאה הזו, ולא אמרתי, כמו שהיינו ילדים לעיתים קרובות, לצאת לשחק בחוץ עם בני דודיך. או כמו שאמרו לי, עיקרי אחר בן דודיך ואחיך הצעירים. איש! לא יכולתי לחכות לגדול ולעשות מה שרציתי. עכשיו, הלוואי והייתי יכול לחזור ולמתוח את הזמן, ולגרום לרגעים אלו להימשך עוד קצת, כך שאוכל להיות בנוכחותם, בנוכחות אלה שהלכו הביתה לאלוהים, להשיג קצת יותר חוכמה ולהעריך מתנת המשפחה והמסורות.

אומרים שמבט לאחור הוא 20/20. אבל אנחנו אף פעם לא באמת לומדים או מבינים זאת עד שאנחנו חווים זאת בעצמיות. אני מייחל ליצור את אותן מסורות ממש עם משפחתי, ילדיי. כמו כן, צור מסורות חדשות משלנו עם בעלי וילדי, שנעבור, בתקווה, לדורות הבאים.

אני מקווה שאתה ומשפחתך יוצרים ומשתפים מסורות משפחתיות יפות. אלה שיועברו לדורות הבאים. כאלו שיביאו חום וצחוק, וזיכרונות אהבה של מי שכבר לא איתך. טוב להעביר מסורות משפחתיות שמביאות קרבה, אהבה וצחוק. הם משמשים מטרה להזכיר לנו לאן אנו מגיעים ולאן אנו רוצים להגיע.

אין דבר יקר ומיוחד יותר ממשפחה. זו התפילה הכנה ביותר שלי שאת עונת הפסחא, חג הפסח, אתה מבלה עם אנשים שאתה אוהב ומתייחס למשפחה שלך. מי ייתן ועונה זו תתמלא בהרבה שמחה, אהבה וצחוק.