מזדקן
כתב שמראיין אישה בת 104: "ומה לדעתך הדבר הכי טוב בלהיות בן 104?" שאל הכתב.

היא פשוט ענתה, "אין לחץ חברתי."


----------

הרגשתי שהגוף שלי יצא לגמרי מכושר, אז קיבלתי את אישור הרופא שלי להצטרף למועדון כושר ולהתחיל להתאמן. החלטתי להשתתף בשיעור אירובי לגיל הזהב. התכופפתי, התפתלתי, סגרתי, קפצתי מעלה ומטה וזיעתי במשך שעה. אבל עד שהתחלתי את הגופיות שלי, הכיתה הסתיימה.


----------

הדבר הנחמד בלהיות סנילי זה להסתיר ביצי פסחא משלך.

----------

רגע לפני שירותי ההלוויה ניגש הקברן לאלמנה הקשישה מאוד ושאל: "בן כמה היה בעלך?"

"תשעים ושמונה," היא ענתה. "מבוגרים ממני בשנתיים."

"אז אתה בן 96," העיר הקברנית.

היא ענתה, "בקושי שווה לחזור הביתה, לא?"

----------

אני בטח הזדקנתי. עברתי שני ניתוחים עוקפים, החלפת מפרק ירך וברכיים חדשות. נלחם בסרטן הערמונית וסוכרת. אני חצי עיוור, לא שומע דבר שקט יותר ממנוע סילון, ולוקח 40 תרופות שונות הגורמות לי סחרחורת, מפותלת ונתונה להאפלה. יש התקפים עם דמנציה. יש זרימת דם לקויה; כמעט ולא מרגיש את הידיים והרגליים שלי. לא זוכר אם אני בן 85 או 92. איבדתי את כל החברים שלי. אבל, למרבה המזל, עדיין יש לי את רישיון הנהיגה שלי.

----------

קשישה החליטה לערוך את צוואתה ואמרה למטיפה שלה שיש לה שתי בקשות אחרונות. ראשית, היא רצתה שישרפו אותה, ושנית, היא רצתה שהאפר שלה יתפזר על וול-מארט. "וול-מארט?" קרא המטיף. "למה וול-מארט?"

"אז אני אהיה בטוח שבנותיי יבקרו אותי פעמיים בשבוע."

----------

הזיכרון שלי לא חד כמו שהיה פעם. כמו כן, הזכרון שלי לא חד כמו שהיה פעם.

----------

אל תתנו להזדקנות להוריד אתכם. קשה מדי לגבות.