נוסע לניו דלהי, הודו

• אַפּרִיל 24, 2024

הלכתי לכנס של יום אחד, אז אין הרבה דברים לעשות. אבל עבור סוכרת התרופות הן מכריעות כך שבדקתי יומיים מראש. כל הלשוניות במקום - חמישה סוגים שונים וברגע שהבקבוקון בהזרקת האינסולין נעשה, הייתי נכנס לבקבוקון החדש.

השאר היו קלים, במיוחד אם יש לך חבילת גב מתוצרת שוויצרית חדשה וממותגת, מיצרני הסכין הצבאית השוויצרית המפורסמת. מתנה של בני אנדרו הנייד והמטענים שלי מלבד ממתקים לחניפי בית הספר הישן שלי שגרה בדלהי, נכנסה כולם מאוד בנוחות.

מכיוון שטסתי לבית, היה מותר לתיק יד כמו גם תיק גב, אז הכסף המזומן וכל הדברים המטורפים שאנו הנשים ממלאים בתיקים שלנו כוללים עטים וערימות של רקמות. נשא תמיד קרם לחות מכיוון שמשום מה השפתיים שלי ירגישו יבשות במטוס וכמה שזיפים יבשים או מסטיקים שיבצעו אותם בזמן קריאת ספר והמתנה בשער המיועד.

למזלי הייתי מוקדם מספיק וקיבלתי מושב מעבר נחמד ממש לפני. לא שטיסה קצרה של שעתיים וחצי זקוקה למירוץ רב לשירותים, אבל מבחינתי המעבר גורם לי להרגיש פחות מכוסים.

הטיסה לא הייתה אירועים והאוכל נורא כמו תמיד. רק הקרטון הקטן של היוגורט גרם לי להרגיש טוב. אני אוהבת את היוגורט הזה שאפשר לכף לפה וזה היה החסד היחיד שמציל את הארוחה. בגלל הסערה הנוראה שעלה לדלהי הם לא יכלו להגיש קפה או תה שהיה עצוב מכיוון שלא יכולתי לקבל את הגלידה שכולם נהנו מהם.
דלהי מסודרת היטב עם מוניות רדיו שמחכות לקחת אותך. דרך דלהי בית המחוז לודז'י, אמרתי, ונעשתה הצעת מחיר עבור Rs 400. בבנגלור עולה מונית Rs 1000 לנסוע לשדה התעופה שכן יש גם מס אגרה. שיש לשלם. אוטובוס זול בהרבה ב- Rs 220 לנסיעה שהיא מאוד נוחה ובטיחותית. אבל הפעם התנתקתי.

ברגע ששילמתי על המונית שלי בדלהי זה נסע לכביש לודחי וכשהאיש אמר איפה? אמרתי את מרכז בית הגידול ההודי. הוא לקח אותי למרכז הגידול הבינלאומי וזה היה מאוד מעצבן, כיוון שהיה עלי למצוא את דרכי ל IHC ברגל, תוך כדי שיטוט התיק שלי על המדרכה. מזל שזה היה רק ​​500 מטר משם אבל זה היה מעצבן.

מרכז בית הגידול ההודי הוא מבנה מסיבי המכסה נכס ענק. הייתי צריך ללכת עוד 500 ק"מ בבניין, רק כדי למצוא את החדרים במבוך הרחבות המוזרות ודרכי המעבר. בכל רחבה הוקם פסל גדול שהוקם באמצע או גוף מים יפהפה ובחלקם היו אפילו חבצלות ורודות יפות שפתוחות בשמש.

משכתי את התיק שלי מעבר לשורה של שיחי אש רעננים ומפוארים, הגעתי ל"חדרים "כשנקרא החלק הזה של הבניין ונכנסתי לתבוע את החדר שלי. 402 הוקצה לי ומחוצה לה הלכתי עם הצוות להראות לי את הדרך. אולם מאוחר יותר באותו לילה נאלצתי ממש להתחנן לשינוי בחדר שכן המסעדות מלמעלה התגלגלו והעבירו גלילי גז וניקו את הדרך לשעות הקטנות של הבוקר.

החדר שאליו הועברתי היה 412 שהיה חבילה של חדרים וממש די מפוארים והרבה יותר מדי גדולים בשביל לי לבודד, אבל הוא היה שקט וישנתי להמשך הלילה! ארוחת הבוקר הייתה בקומה השישית בדלהי או דלהי, שהייתה מסעדה בסגנון קולוניאלי עם צבעי מים ותמונות של כל הנכבדים שביקרו - מנהרו ואדווינה ועד ללהבהדור ששטרי וד"ר רדהאכרישנה.

הוראות וידאו: "כמו לעשן שתי קופסאות ביום": הזיהום בניו דלהי חונק את התושבים (אַפּרִיל 2024).