היגון והסופרבול

• אַפּרִיל 24, 2024

היגון מגיע בגלים ובמקומות בלתי צפויים. זה יכול להיות ערמומי ולנשוך אותך בלב לפני שתוכל להתאפק.

בני, קלי, היה חובב ספורט ענק. הוא אהב את כל ענפי הספורט, אבל הוא אהב במיוחד את הכדורגל ואת אהובתו סיאטל סיהוקס. ב- 28 בינואר 1996, קלי הזמין אותי לביתו החדש לצפות בסופרבול. לא הייתי חובב כדורגל ותמיד התנדבתי לעבוד באותו יום כדי שחברי העובדים יוכלו ליהנות מהמשחק. אמרתי לקלי שאני עובד, ומדוע. הוא נעלב נורא וכעס עלי. הוא אמר לי שלעולם לא יזמין אותי לביתו. והוא לא עשה זאת. קלי נפטרה כעבור 5 חודשים. לא הייתה שום הזדמנות שנייה.

5 בפברואר, יהיה הסופרבול 2006 עם סיאטל סיהוקס ופיטסבורג סטילרס. אני מתייסר אם לצפות בזה לזכרו של קלי או לא להתרחק מעיתונים, טלוויזיה ורדיו. תהיתי אם קלי תרצה שאצפה. הוא סלח לי? אם אני צופה האם אוכל לשלוט ברגשותי? או שאולי כדאי לי לנסות? יש לי הרגשה קשה זו בעומק בור הבטן שלי ואני מכה את עצמי בגלל העובדה שלא ראיתי את הבית היפה של בני עד לאחר מותו. אני יודע שזו צער! אני גם יודע שזו אשמה שמכבידה על ליבי השברירי וכבר השבור. אני סובל מה"אם רק ו"מה אם זה. "זה כואב! זה כואב כל כך שאני רוצה לרוץ לאנשהו, אבל אין מקום שאף אחד לא יכול להסתיר מכאב של אובדן ילד ולחיות מחדש את הזמנים שאנחנו מייחלים נואשות נוכל לחיות שוב ... אחרת.

יום ראשון בסופרבול! מי יחשוב אי פעם שיום של אנרגיה גבוהה וחגיגה יכול להיות כל כך כבד משקל בחייו של מישהו? הגעתי אליו דרך תשעה חגיגות חג המולד, ובסילבסטר, בלי בני, תשעה ימי הולדת, ימי אמהות, מזרחיות, ימי חג האהבה, חג ההודיה, הרביעי של יולי והולאוונס והגרוע מכל ימי המלאך, תאריכי יום השנה למותו. אז מדוע סופרבול ביום ראשון מרגיז אותי כל כך? האם זו תזכורת היום שלא ביליתי עם קלי? האם זו אשמה, או כאב של אי יכולת לגעת בו או לשמוע את צחוקו? האם זה בגלל שהצוות החביב עליו, הסיהוקס משחקים בסופרבול לראשונה?

אני יכול לדמיין שקלי מרגיש כאילו כל החגים שלו מתגלגלים ליום ענק אחד. הוא היה מקפץ סביב, אוסף כל חולצת טריקו, סווטשירט, בובת בוב ראש שהוא יכול היה להוסיף לאוסף שלו. הוא יהיה מהראשונים לקנות כרטיסים ליום המשחק והזמנת מטוסים לדטרויט. זה יהיה אחד הימים הגדולים, המאושרים והמרגשים בחייו.

במיוחד אם הסיהוקס מנצחים.

אני חושב שאצפה בזה.

עבור קלי.