דיבור שנאה הוא זכות אזרחית
כאשר קדחת הבחירות נתפסת על ידי כלי תקשורת משני צדי המעבר ועם מצגות שגויות המשתוללות, זה רק הוגן לבחון מקרוב את דיבור השנאה. אחרי הכל, ההשמצה של ראשים מדברים ומועמדים פוליטיים על ידי מתנגדיהם מסתובבת הפעם מכוערת במיוחד, ומא שמישהו ישכח את הרעודים התלויים מעץ שסיפקו את הרקע להצהרות טעונות גזעיות יותר ממשפט ה- OJ, מבט מקרוב בדיבור חופשי הוא למעשה ביקוש.

קשה לבלוע את מי שנגעל מהרטוריקה המשפילה שכאילו מצחיקה מהשכנוע הדתי של המועמדים, מגדרם, מוסריותם, ודעותיהם הפוליטיות ומתיימרים לדווח כטענות "עובדות" המוטלות כנגד תכנית אירוח ברדיו. מארחים במאמץ לעסוק בפיתיון גזעני פעיל, דיבור שנאה - המקיף את כל הפעילויות הללו - אכן מוגן על ידי התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.

זה מכסה את המודעות המופיעות בעיתונים, את הבלוגים המקוונים שמוציאים באופן מופרך מילים מהקשרם, ואת ספרי השטנה השונאים שגורמים למי שלא להכות את קו המפלגה (של אחת מהצדדים) להראות כמו הצוות באוניית שוטים. לכן אתה יכול להשמיע כמעט כל הצהרה על כל דבר, לא משנה כמה גס, לא נכון וחסר בסיס, ולהתחמק מזה.

מספר מדינות אחרות ביקשו לצמצם את דברי השנאה, וגרמניה כמו גם אירלנד מובילה את החבורה של אותן חברות המגנות על מיעוטים מכל סוג מפני השמצה. ארצות הברית מסתפקת בתגובה להתפרצויות שפלות עם התפרצויות שטויות תואמות וכמובן התדיינות משפטית, מה שגורם למנהיג העולם החופשי להיראות ולהתנהג יותר כילד פולט בארגז חול מאשר במדינה שנותנת את הטון שאחרים הולכים.

עם זאת, האם באמת נכון לחוקק מגבלות מסוימות לתיקון הראשון, גם אם היו מצמצמים את אירועי הדיבור השנאה? האם יש מה להרוויח מהגבלת דברי העיתונות החופשית (לא משנה כמה קטנוניות ומגוחכות הכותרות נראות לעיתים) כשאתה זוכר שבדיקטטורה הצנזורה תמיד התמקדה במה שהותר לצריכת הציבור הרחב ?

יתר על כן, האם זה לא נכון שדיבור השנאה של אדם אחד הוא פשוט דעתו של מישהו אחר כנה? היכן אתה מתווה את הקו כדי להבדיל בין הבעת דעה בנאמנות לבין אמירות שפלות המבקשות להפיל ולהתחלק? האם האני מאמין הנוצרי "ישוע הוא אדון" אינו דיבור שנאה כלפי מישהו שמאמין באללה? אך יחד עם זאת, האם אין זה גם חלק מחופש הדת להיות מסוגל להביע אמונה זו גם בפרטית וגם בציבור? לפיכך, האם להתייחסות ולהתייחסות למצב שנאמר לא היו השלכות מרחיקות לכת שלא משפיעות רק על היבט אחד של החיים, אלא גם על המון אחרים?

אחרון חביב, נודה בזה: להיעלב ממשהו שנאמר זו תגובה אישית שהיא לגמרי שרירותית. זה יכול להיות PMS שלך, חינוך דתי, או נטייה פוליטית קצרות ראייה שגורמים לגידול האקרים שלך. למרבה המזל, חופש הדיבור (כולל דיבור שנאה) אינו משתווה לחופש מהשלכות, ולכן בלוגוספירה מקוונת תוססת שולחת מטחי שנאה לכל עבר, ולא משנה מה יעלב בך, תהיה בטוח שתמצא אנשים נעלבים כמי שנמצאים בעיניהם. מסכים עם כל מה שאתה מאמין בו כמעט.

אם אתה אוהב לבסס הומואים, אנטישמיות, פיתיון גזע, גזענות, מיסוגיה, לשנוא גברים או למצוא את עצמך בשורה Kool-Aid של הימין או השמאל הפוליטי, דיבור שנאה הוא זכותך החוקתית. שימו לב לזה (אך זכרו ששארנו שצופים ברטוריקה שלכם לא מתרשמים ולא חושבים שאתם מגניבים, חכמים או משכנעים)!


הוראות וידאו: Does YouTube enable hate speech? | The Stream (אַפּרִיל 2024).