ריפוי דרך מסורות חג הפסחא

• אַפּרִיל 25, 2024

עם זאת אתם חוגגים את החג, בין אם זה יום קדוש וקדוש ביותר - כפי שאני ומשפחתי חוגגים יום ראשון לתחייה לכבוד ישו. או, פשוט יום מיוחד שאתה ומשפחתך מתכנסים יחד; תמיד שווה את המאמץ והזמן הנוסף להפיק את המרב מיום מיוחד כזה.

תחיית יום ראשון תמיד הייתה תקופה מאוד מיוחדת במשפחתי. ככל שהתבגרתי והבנתי את המשמעות של יום קדוש זה, זה הפך אותו למיוחד עוד יותר והעובדה שאוכל לבלות אותו עם אלה שאהבתי, לחגוג את מה שישוע עשה לנו.

השנה קשה לעצמי קשה במיוחד ואני מכיר רבים מבני משפחתי מאז פטירתה בטרם עת של אמי. עונת הפסחא הזו קיבלה משמעות חדשה לגמרי. אני מוצא את עצמי בשטח לא מוכר; תרשים מסלול חדש לגמרי שאני לא רוצה לתאר, אך אין לי ברירה בעניין אלא לעשות זאת.

אני חייב, (בלב ליבי אני יודע זאת) לקחת את השיעורים והדוגמא שאמי נתנה לי ולזייף קדימה. היא הייתה אישה בעלת אמונה גדולה. התאבלתי, ואמשיך להתאבל, אבל הגיע הזמן להתקדם ולחזור לעסקי החיים. אני לא יכול לחשוב על זמן מתאים יותר מעונת הפסחא הזו ועל כל המשמעות של זה, והתכוונה לאמי.

אני אלך באמונתי, אשאב ממנה כוח ואפשר לעונה לקבל את מקומה בלב. יחד עם כל זיכרון, סיפור וצחוק שאמי השאירה איתנו. החגיגה אינה זהה; אבל הסיבה לעונה היא. וזה מה שאחזיק ואזכר כאשר הכבדות של הלב והכאב והכאבים רוצים שאסתגר ואסתתר שוב.

חג הפסחא היה אחת העונות האהובות על אמי. חגיגת חג הפסח והתחייה הביאה שמחה והתרוממות רוח רבה לרוחה ולנפשה. כשאני מביט מבעד לעיניה, וזוכר את כל מה שהיא חלקה; אני יכול להתנחם בעובדה שעצם הסיבה לעונה זו היא הסיבה שאזכה לראות ולהחזיק את אמי שוב.

אחזיק בליבי את זיכרונותיהם של המזרח עבר זה מכבר. אענג בשמחה ובאהבה שהייתה ניכרת בכל משק הבית שלנו. הדרך בה אמי חגגה והתבצעה על התפריט המושלם, ולעתים קרובות עשתה שינויים ברגע האחרון (שנשבעתי הייתה רק כדי להגיע אליי!) אני אזכור איך הגראמים שלי הסתדרו לנכדיה. איך, כשבן דודי ואני היינו ילדים, היא הייתה דואגת שיהיה סל לכולם שמול עד שפתו. איך היא אוספת את משפחתה וכולנו נלך יחד לכנסייה. כולנו התלבשנו בבגדינו הטובים ביותר. חליפות חדשות לגמרי ושמלות סוערות, עם נעלי עור מעץ. הגראמי שלי עם כובע הפסחא שלה. אחרי השירותים נחזור לביתו של גראם לארוחת ערב.

אני אזכור את הרגעים האלה בצורה חיונית. מה שמאפשר להם לשפוך על לבי ונשמתי כמו מזור מרפא, ושתיית מים צוננת לנפשי הגועשת. אני אתנחם בידיעה שהיו לי חגיגות רבות ורבות עם אלה שאהבתי, ואאפשר לליבי לפנות מקום למסורות חדשות. ואני אזכור את הסיבה לעונת הפסחא הזו. ההבטחה שהתחייה הבטיחה לי. והתענג על הידיעה המאושרת שאראה את אמי שוב. ולהצליח לשבת אתה לשולחן השופע של אבינו, לפני כסאו.

אחרון חביב - אני אוקיר ואחזיק באהבה. אהבת האם הבלתי מותנית, העוצמתית, המרפאת והצורכת.

הוראות וידאו: סיכום הנצרות- 8 דקות על הדת בעלת 2 מיליארד מאמינים שנוסדה בארץ ישראל (אַפּרִיל 2024).