תולדות הפלמנקו
הפלמנקו החל באזור אנדלוסיה בספרד לפני כשנתיים, תוצאה של השפעות מתרבויות אנדלוסיות, אסלאמיות, ספרדיות וצוענים. זו הייתה המוסיקה של העניים, לא העשירים והמוזיקה משקפת את תלאות העוני. המוזיקה הועברה מדור לדור בעל פה ובאימונים אישיים, בגלל האנאלפביתיות של המעמד הנמוך, כך שזו סוג אמיתי של מוסיקה עממית תרבותית. אף על פי שאיש אינו בטוח מאיפה המילה פלמנקו הגיעה, עד מהרה היא נקשרה לתרבות הצוענים, עד כדי כך שהמילה שימשה לפעמים כמילה נרדפת לצוענים.

הלחן מגלה קשר להשפעות יווניות ורומיות. מחקרים אחרים מגלים רמז להשפעות גרגוריות ואסייתיות. מוסלמים כבשו את האזור במשך מאות שנים והשאירו אחריהם את השפעותיהם. מכיוון שההיסטוריה נחקרה רק לאחרונה יחסית, הרכבת ההשפעות המרכיבות את המוזיקה שאנו שומעים כיום היא עבודתם של בלשים מוסיקליים, ועדיין יש מקום רב לחוקרים מודרניים להוסיף פרשנויות וגילויים משלהם.

במתכונתו המוקדמת ביותר, מוזיקה פלמנקו הושרה ככל הנראה. אולי הקהל או המבצעים מחאו כפיים עם המוזיקה, או טפחו על מפרקי אצבעותיהם, מה שמאפשר להגדיל את ההשתתפות וההתלהבות. רק מאוחר יותר הוסיפו המלחינים את מוזיקת ​​הגיטרה המהבהבת שאנו מקשרים כעת למוזיקה, ובהמשך עדיין הריקודים הופכים לחלק מהתמונה הכוללת.

הריקוד מראה השפעה מהריקודים ההינדים באימפריה הפיניקית, שם אירחו רקדנים בפסטיבלים שונים. תנועות ירך הברך הפתוחות אומרות שמקורן בהשפעות אפריקאיות.

פלמנקו לא הגיע לספרות עד 1774, אז חוסה קדלסו כתב על כך בקרטאס מרואקס, שנחשב לאחת היצירות הטובות ביותר של הסופר. עם זאת, לרוב, כל המידע שיש לנו על צורת האמנות מגיע ממטיילים שמזכירים אותו בכתבי העת או בדוחות. רק בשנת 1869, תחילתה של תקופת בית הקנטנטה, זכתה מוזיקת ​​הפלמנקו לפופולריות רבה יותר. בתי הקפה שכרו רקדנים לבדר. ככל שהריקודים זכו לפופולריות רבה, כך גם נגינת הגיטרה, שהפכה במהרה לאומנות מיוחדת ביותר.

כיום הפלמנקו חיברה עוד יותר צורות מוזיקה, והיא מושפעת מהרומבה, הסלסה ואפילו ממוזיקת ​​הרוקנרול המודרנית. הגיטרה המסורתית מלווה לעיתים קרובות על ידי קסטנטים וקייסים, אך המסורת חיה ומשגשגת, אפילו צוברת פופולריות רבה. מהבילוי של צוענים ועד הזרם המרכזי של התרבות, למוזיקת ​​הפלמנקו היסטוריה מרתקת.

הוראות וידאו: יועצי אחיתופל | מתוך חדשות הערב 18.9.17 (אַפּרִיל 2024).