אבן בטוטה - הסייר הגדול
אבן באטוטה נולד בטנג'יר שבמרוקו בראשית שנות האלפיים. משפחתו זכתה לכבוד בקהילת ברבר. באותה תקופה היו הברברים בעיקר תושבי הרים - חלקם נוודים למחצה, אך הרוב התיישבו באורח חיים חקלאי כפרי. אבן אולי הועלה ברעיון לנסוע מקרוב קרוביו למחצה של הנוודים, אך הוא הפך לסטודנט למשפט האסלאמי ובסופו של דבר מונה לתפקיד השופט.

בשנות העשרים המוקדמות לחייו הוא יצא לחג ', או עלייה לרגל, למכה. המסע ארך שישה עשר חודשים כשהצטרף לקרוואנים לאורך הדרך, התיישב בעיירות וערים ואף התחתן עם אשתו הראשונה. לאחר סיום עלייתו לרגל החליט להמשיך במסעו ולא לחזור הביתה. במשך רבע מאה הוא העז בנתיבים הפחות נסעים בארבעים וארבע מדינות מודרניות.

הרגל הראשונה של המסע העבירה אותו מעל הגבול למסופוטמיה ולגדאדאד. הוא התקבל בברכה על ידי בני מלוכה ואף נסע בקרוואן מלכותי בחלק מהמסע הזה מזרחה. הוא העז לדרך המשי - רשת של מסלולי סחר שהשתרעו על פני 8,000 מיילים שהביאו בעיקר מוצרי יוקרה ממזרח לים התיכון - שם למד על מקומות מעניינים, נחשף למגוון תרבויות שונות ויצר קשרים חדשים רבים.

אחרי החאג 'השני שלו הוא העז למזרח אפריקה שם שהה כשבוע בכל קהילה, וקלט את מה שהפך אותם שונים וכמובן אותו דבר.

החאג 'השלישי שלו העלה אותו למסע עם אשתו של סולטאן לקונסטנטינופול (איסטנבול של ימינו), שם תיעד כמה מאתרי העיר המופלאים כולל האגיה סופיה שהייתה כנסיה אורתודוכסית, לימים מסגד והיום מוזיאון.

לאחר מכן פנה מזרחה ונסע בהרי אפגניסטן ולהודו. כאן הועסק כשופט על ידי הסולטאן מדלהי. נראה שהוא הסתבך במצבים מסובכים והחליט לעזוב ולחזור למכה על חאג 'אחר, אך הסולטאן הציע לו תפקיד בסין כדי לייצג אותו כשגריר. אבן קיבל את התפקיד. בדרך לסין נתפסה ספינתו, הוא נשדד וכמעט מת. הוא חזר לסולטאן, נבוך והסטה. הסולטן לא התרשם מכישלונו ושלח אותו לדרכו.

בהגיעו לאיים המלדיביים מונה שוב לשופט ושוב נישא - הפעם למשפחת המלוכה. אך פסיקותיו הנוקשות וחוקיו הבלתי גמישים אילצו אותו לעזוב.

אבן היה עדיין להוט להגיע לסין. הפעם הוא עבר דרך ציילון ושוב דרך הודו וחצה בהצלחה את הגבול. מעניין שההתייחסות שלו לחלק זה של מסעותיו היא ככל הנראה סיפור יותר מאמת שכן רבים מסיפוריו לא היו אפשריים או שאינם תואמים תיעוד אחר של אירועים בסין באותה תקופה.

הוא החליט לקחת חג'ג 'נוסף ובדרך בדרך גילה שאביו נפטר. המוות השחור התפשט דרך אירופה, המזרח התיכון ואפריקה ואבן החליט שהגיע הזמן לחזור למרוקו. הוא עשה עיקוף לסרדיניה ואחרי רבע מאה חזר לטנג'יר כדי לגלות שאמו נפטרה כמה חודשים לפני כן.

הוא לא נשאר במרוקו זמן רב. ספרד הייתה יעדו הבא, שהיה באותה תקופה תערובת נפלאה של תרבות אסלאמית ואירופאית. הוא בילה עם כמה מלומדים מלומדים וחזר לאפריקה, אך פנה דרומה יותר למאלי, שם קיבל את האירוח של המלך במשך שמונה חודשים. הסולטאן ממרוקו זומן לביתו על ידי סולטאן מרוקו, שלצערנו סיים את הרפתקאותיו.

המקור היחיד שיש לנו למסע שלו הוא זכרונותיו האישיים שהכתיב לחבר כשחזר למרוקו. כתב היד נקרא 'מתנה למי שמתבונן בפלאי הערים ומופתי המסע' או קיצור ל'מסע '. יש כמובן מרכיב של סיפורי סיפורים, רצפי אירועים נשכחים ולעובדות מעורבבות, ולכן ההיסטוריונים אינם מסוגלים לקבל את כתבי העת שלו כמאה אחוז עובדתיים. מלבד אי-הדיוקים הסיפורים של אבן בטוטה אכן נותנים לנו מושג על חייו המרתקים ועל הרפתקאותיו בזמן שנסע בעולם האסלאמי של אותה תקופה. הדיווחים המעניינים ביותר שלו היו של התרבויות השונות בהן הוא פגש והזכויות שמפעילות נשים בקהילות דתיות שונות - איסלאמיות ולא אסלאמיות. הוא נחרד במיוחד מהקניבליזם שנתקל במערב אפריקה. בשנים האחרונות האגדה שלו קמה לתחייה בקולנוע ובצורות אחרות של תרבות פופולרית, אך הכי חשוב שהוא נערץ כחוקר המסע והמפורסם ביותר בתקופתו.

הוראות וידאו: רה"מ נתניהו קיים דיון נוסף רב-משתתפים להיערכות לאומית והתמודדות עם נגיף הקורונה (מרץ 2024).