ראיון - אנה קפר - פרק שלישי
מורלי: כמה זמן שיחקת ואיך נראו כמה מהלהקות שלך לפני אנא קפר?

ברייס:
אני מנגן על התופים כמעט שש וחצי שנים, אבל רק השניים או השלוש האחרונות היו לי באמת רצינות להפוך את זה לקריירה. הלהקות שלי לפני אנא קפר היו מגוחכות למדי. לפני שרייייס עבר למצרים, הוא ואני שיחקנו עם כמה חברים וזה היה ניסיוני-מטאל / קרקס-מוסיקה - לפחות זו הדרך הטובה ביותר לתאר את זה. ברגע שהוא עבר, הלהקה הזו שינתה את שמה והלכה על צליל כבד / דת-מטאל, אבל היינו בוגרים כמוזיקאים ולא היה לנו עדיין את הניסיון או התרגול לנגן היטב את הכלים שלנו. זו הייתה המוזיקה החוזרת על עצמן ששמעתי.

קייל: הייתי איש גרזן מאז שאני זוכר. כשגדלתי, הכסף היה צמוד, כך שלעולם לא הספקתי להיות רציני בעניין עד שהייתי כבן 15. אני חייב לומר, אני באמת מוזיקאי רק מאז Ak מכיוון שמעולם לא הרגשתי שמשהו אחר שכתבתי היה כל כך חזק. הלהקות הקודמות שלי היו מורכבות מסגנון רוק והארדקור אלטרנטיבי עם בעיקר שירה וצרחות גיבוי. אתה יכול לשמוע את ההשפעה הזו עם שירים כמו "השתלטות", "ממותג על ידי מים שחורים", "מתריס אנו עומדים" ו"הסחלב ", שירים המכילים קטעי שירים ורעיונות שכתבתי לפני אנה קפר. אבל הוספת תופים ומפתחות עם ווקס המוות המסוקס של רייז - זה משנה הרבה מהיבטי השיר מצורתו המקורית!

טרנט: אני מנגן בגיטרה מזה 7 שנים, בערך, אבל מעולם לא התייחסתי אליו ברצינות. אמי הכירה לי את ג'ו סאטראני בזמן שלמדתי לנגן ומיד התאהבתי בריפים שלו וברגשות שהוא מייצר בצורה מושלמת בכל שיר. היה לי אז מכשיר הקלטה, אז הקלטתי קלטת סולו משלי, מחקה שירי ג'ו עם התלקחות משלי, מקצבים קבועים ומה שחשבתי שהם לידים וסולואים מרכזיים. בהיותי ממשפחה מושפעת מוזיקלית, אחי ניגן בתופים. כשהתיכון שלי התמודד בקרב על להקות, ביקשתי מהאח שלי לשחק איתי את זה והוא אמר שהוא מוכן לזה. הוצאנו שירי סאץ 'מנוצחים במהלך ארוחת הצהריים של התיכון במשך 30 דקות, ומיד אחרי, תוך כדי שאני מגלגלת את המגבר שלי למשאית שלי, ניגשו אליי שני גברים שהלכתי לבית הספר וביקשתי להצטרף ללהקה שלהם. היו להם זמר, מתופף, בס וגיטרה ורצו שאמלא את צליל המוות-סקרו שלהם עם כמה לידים ומקצבים. הקלטנו הדגמה עם 3 רצועות אך מעולם לא הלכנו איתה לשום מקום כי המתופף שלנו עבר למכללה. מאוחר יותר באותה שנת לימודים, הכרתי את קייל דרך חברים של חברים, והתחלנו לדבר על גיטרה ולהקות שאהבנו. יש לנו הרבה השפעות דומות על מטאל והארדקור. לא עבר זמן רב והתחלתי להתעסק איתו ועם הלהקה שהוא ניגש, שציינתי קודם. אני חייב לומר, תמיד חלמתי את החלום להפעיל מופעים ולעשות מוזיקה יום-יומי, אבל תמיד אמרו לי שבית ספר וחינוך הם הדרך להצלחה, ולכן מעולם לא לקחתי את זה ברצינות. אני מודע לכך שזה מסתדר לנו ומעולם לא הייתי חושב שמוזיקה יכולה להביא אותנו לאן פנינו מועדות.

מורלי: מבחינה לירית, רייס העלה כמה סוגיות די עימותיות על הצלחת. האם כל הלהקה חולקת חזון זה?

ברייס:
כן, כולנו מרגישים באותה צורה לגבי כל שיר שאנחנו כותבים. לפני שהקליט האלבום הראשון שלנו, למעשה לקח לנו כחודש לדבר ולשוחח על דבריו של רייז, כדי לוודא שכולנו מבינים את זה והסכמנו. לא רצינו להיות צבועות על ידי כתיבת וביצוע השירים האלה בלי להבין או להסכים. זה לא היה נראה טוב אם הלהקה הייתה טוענת שאנחנו נגד הדת ובכל זאת כל יום ראשון ישב בכנסייה. עלינו לחיות לפי המסר שלנו - איך אחרת יכולנו לצפות שמישהו אחר ישמע אותו ויתייחס אליו ברצינות?

פוטוקוקט

מורלי: איך כתיבת השירים עובדת בלהקה? האם אדם אחד נכנס עם שיר מוגמר או שכולם פשוט רצים אותו?

טרנט:
כתיבת שירים לאנה קפר ממש מעניינת ולא מסורתית, לדעתי. בדרך כלל יש לך גיטריסט אחד שיכתוב את כל המוזיקה והזמר כותב את כל המילים. עבורנו כל דבר שיובא לשולחן יכול לשמש בדרך זו או אחרת. אנו מנהלים רשימה של כל הריפים, פעימות, לידים, סולואים ומילים וכמעט תמיד בתהליך הכתיבה שלנו, לוקחים משהו מהרשימה ההיא.

אנחנו קוראים גם לכל חלק, כדי שנוכל לזכור אותו. "כלב קטטר איטי", "F ** קיד את ריקוד הפסקות מלמטה מתחת", "ריף הפורטוגן", "פיצה פאן" ו"מאמא-ג'אמר רע "הם כמה מהשמות שיש לנו. אל תשאל אותי למה הם מתכוונים; אני יודע רק איך הם משוחקים. בנינו הבנה של פשרה והקרבה; אף אחד מאיתנו לא מרגיש שהגיע הזמן שלנו "לזרוח" באופן פרטני או משהו כזה. יש פעמים שקייל או אני עשויים למצוא את עיקר השיר, או שלרייסי יש חלק מהגיטרה המחשבה, אבל כולנו מפרשים את זה כדי לשמח אותנו.

ברייס תורם רבות גם כן, ומכאן ש"היום שהאשמה הפכה לבן "עם הרבה מהריפים שלו. אנחנו חושבים בקפדנות על המוזיקה מכיוון שמדובר בלהקה, לא בגיטריסט וזמרת שמאחוריהם מתנשפים. המוסיקה שחברי הלהקה שלי הגיעו הם להקות שלעולם לא הייתי חושבת שארצה או אפילו לתת הזדמנות להאזין לה.הרחבתי את הטעם המוסיקלי וההשפעות שלי בצורה אדירה והודיתי להם על שעשו זאת. לכן, בדרך ארוכה ומושכת לענות על שאלתך, הייתי אומר שאנחנו לא מגבילים את עצמנו בשום דבר שאנחנו עושים, אפילו בתהליך הכתיבה שלנו.

מורלי: הלכת בדרך האינדי עבור התקליט הזה. האם זה היה על ידי עיצוב או על ידי צורך?

ברייס:
במובן מסוים זה גם וגם. לא הייתה לנו תווית שגיבתה אותנו או מימנה את הרשומה, כך שכולנו עבדנו ככל שיכולנו ושילמנו מכיסנו בכדי להגיע לזה. דנו בתוויות אבל לא רצינו שמשהו רק ימסור לנו. רצינו באמת לעבוד למען החלום שלנו, כך שבעתיד נוכל להסתכל על מה שעשינו ולדעת שבנינו אותו בזיעה ובדם שלנו.

עיין בקישור למטה לחלק הבא בראיון זה!

הוראות וידאו: אדיר מילר מאלתר 2019- חלק ב' (המופע המלא) (מרץ 2024).