ראיון עם מעצב הסרוגה, בעל חנות חוטים וסופר, טס דוסון
, פורסם לאחרונה. בראיון זה אנו לומדים יותר על איך טס התחילה לסרוג, עשתה את צעדיה הראשונים לעיצוב ועל החיים בכלל כסרוגה עסוקה. ראיון זה מתחלק לשני עמודים, לכן הקפד ללחוץ על הקישור בתחתית העמוד כדי לקחת אותך לסעיף השני.

ק.פ.: כמה זמן כבר הסרגת, מי לימד אותך?

TD: אני סרוגה מאז שהייתי ילדה קטנה, דודה שלי מינה במלזיה לימדה אותי ונתנה לי את מערכת הווים הראשונה שלי שעדיין יש לי והיום משתמשים בה. היא הייתה סבלנית להפליא והייתה יושבת שעות ומראה לי תפרים וטכניקות שונות. אבי היה אדנית גומי אז חיינו באמצע שום מקום ובמונסון לא היה כל כך הרבה לעשות כי לא יכולת לשחק בחוץ אז הייתי יושב ועושה דברים במקום. זה היה מקום יפה להפליא לגדול בו.

KP: מתי התחלת לראשונה לעצב ולמה?

TD: חנויות צעצועים היו די דקות על האדמה בה גרנו במלזיה, אז הייתי מכינה בגדים לטדי ובובות שלי, ומדי פעם, לבטל אותם ולבצע מחדש כל כך העיצוב התחיל די מוקדם בשבילי. לא היו לי שום תבניות ופשוט עבדתי סביב דברים כמו שרוולים ועיצוב בניסיון וטעייה. המון פריקות נמשכו (ועדיין עושים זאת גם עכשיו!) אבל תמיד נהנתי מהאתגר לנסות להבין פיתרון לבעיה.

KP: איך היית מתאר את הסגנון שלך?

TD: זה קשה. אני מניח שזה מה שהייתי רוצה ללבוש בעצמי, משהו מחמיא ומושך את העין, וכמובן שאתה מקבל את הסיפוק מהאמירה שעשית את זה בעצמך. אני אוהב לראות מה קורה באופנה בחנויות ולעצב לעצמי את הקלטה שלי. אני מנסה להתעדכן בטרנדים העכשוויים כדי שאדע איזה עיצובים אנשים מחפשים. הפעם הראשונה שהלכתי ברחוב וראיתי מישהו לובש משהו שעיצבתי היה בעיטה אדירה, זה משהו שעושה לי את היום!

KP: מה הופך עיצוב טוב?

TD: זה קל בשבילי, אני חושב שעיצוב טוב גורם לאדם הלובש אותו להראות טוב, להרגיש בנוח ובטוח במה שהוא לובש. בין אם זה פשוט או מסובך, התוצאה הסופית צריכה להיות תמיד משהו שמחמיא. ראיתי כמה עיצובים מדהימים על קולבים שלאנשים בפועל נראים אדישים, אני יודע שתמיד יהיו שם עיצובים חדישים, אבל בכל המציאות האם זה יתאים לנשים אמיתיות עם צורה אמיתית? בעיניי עיצוב טוב זה משהו לשפר את מי שאתה, משהו שאתה יכול להרגיש גאה שעשית ולהשוויץ.

'עיצובים סרוגים' של טס דוסון
'עיצובים סרוגים' של טס דוסון ק.פ.: ספרך 'טס דוסון עיצובים סרוגים' התפרסם זה עתה - איך זה מרגיש לפרסם את העיצובים שלך בספר. איך נוצר הספר?

TD: אני עדיין לא ממש מאמין שזו מציאות. יש לי את העותק שלי בבית על השולחן ועוצר להסתכל עליו מדי פעם כשאני עוברת על פני, אני מניחה שאני סוף סוף חייבת להיות מבוגרת עכשיו אני סופרת שפורסמה. לעתים קרובות אני חושב כמה מזל שיש לי בעסק שאני כל כך נהנה ממנו.

הסכמתי במקור לעשות את הספר באוקטובר 2005, אבל הייתי צריך להמתין כשהייתי בהריון עם ילדתי ​​החמישית (כן ברצינות) ונפגעתי קשה בגלל מחלת בוקר. התחלתי מחדש בסוף 2006 שוב וכמה חודשים אחר כך הוא סוף סוף כאן. העורכים שלי ג'רי ורחל היו סבלניים איתי להפליא, התקשיתי להסתדר עם התינוק ולהקים עסק חדש במקביל. במיוחד רחל המשיכה להמשיך אותי, היו לנו גם כמה שיהוקים שכן כמה עיצובים נעשו בחוטים שעוד מעט יופסקו אז הייתי צריך להתחיל מאפס עם כמה.


ק.פ .: איך בחרת ב -25 העיצובים שייכנסו לספר?

TD: היית צוחק אם היית רואה את זה! הייתה לי קופסה ענקית מלאת דברים שיצרתי והעלינו אותם על השטיח ורחל ואני מייןנו את אלו שאנחנו אוהבים ואז ניסינו להשיג כמות אחידה של בגדים המכסים כל חלק. היה חסר לנו כמה וכמה אז הייתי צריך להקים כמה חדשים, אבל לא לוקח לי הרבה זמן לעצב ולהרכיב דברים כך שזה לא היה שעיר מדי. זה היה די מצחיק כשניסינו דברים כמו שבחרנו בהם, כל מי שהסתכל דרך החלון היה חושב שאנחנו משחקים בהתחפשות!

KP: האם יש לך עצות למעצבי ניצנים?

TD: המשיכו לנסות, אל תוותרו לעולם, במיוחד אם זה משהו שאתם אוהבים. פנו לאנשים עם העיצובים שלכם, לבשו אותם, הציעו להכין אותם לחברים שלכם, הפרסומת הטובה ביותר היא מישהו שמסתובב לובש משהו שעשיתם. יש שם כמה מעצבים מוכשרים להפליא, הם רק צריכים להיראות.

המשך - לחץ כאן לדף הבא





RSS
מאמרים קשורים
מאמרים בעורך בחר
עשרת המאמרים המובילים
תכונות קודמות
מפת אתר





זכויות יוצרים על תוכן © 2019 מאת קייט פולן. כל הזכויות שמורות.
תוכן זה נכתב על ידי קייט פולן. אם ברצונך להשתמש בתוכן זה בכל דרך שהיא, אתה זקוק לאישור בכתב. צור קשר עם הולי מסנג'ר עמותות לפרטים.