זה לא הופך להיות קל יותר

• אַפּרִיל 25, 2024

בתי נפטרה לפני שנתיים וחצי וזה מרגיש כמו אתמול. הדבר היחיד שהשתנה מבחינתי בתקופה זו היא המציאות שהיא לא חוזרת. בהתחלה, אתה באמת מאמין שהוא או היא אולי יחזרו. הזמן אומר לך אחרת. הייסורים והצער הם מחרישים היום כמו שהיו באותו הרגע שאיבדנו אותה. אני לא טוב יותר; אני פשוט מתרגל להרגיש כך.

הזמן עובר כמו שצריך וחיים נמשכים סביבנו. אנו רואים ילדים הולכים לבית הספר כל יום באוטובוס בית הספר. אנשים עושים קניות במכולת, מכבסים, הולכים לעבודה. רגעים מתקדמים לשעות ולתוך ימים. כן, לפעמים יש דברים שהם מכבידים יותר מכפי שהייתם רוצים שיהיו וכן, לפעמים חלק מהדברים קשים ועצובים והחיים מציבים אתגרים. ניתן לשנות או לתקן את מרבית המצבים והבעיות. זה נורמלי.

כשהורה שכול מתחיל כל יום, הם מתחילים את זה בעצב מיידי. אני מתעוררת כל יום והדבר הראשון שאני חושב עליו הוא הבת שלי שהיא לא כאן מתכוננת לבית הספר. אני חושב איך אני לא אוכל לארוחת הבוקר שלה ולא עזור לה לצחצח את שיערה או להציע את דעתי על הבחירה שלה בבגדים או להריח אותה או לשמוע אותה או לחבק אותה. הכתפיים שלי צונחות מכאבי לב ואני מרגיש את הצער הנושר מתוכי, בידיעה שהיא לא כאן. שוב. כל יום מתחיל ככה; לפעמים עם שינה של לילה, לפעמים בלי שנת לילה בכלל ולפעמים עם שינה על פני השטח (היכן שנרדם וער נראה כאילו הוא מתרחש באותו זמן) אך לעולם איננו מתעוררים מהסיוט הזה.

ואז אני מסיע את בתי ששרדה לבית הספר. לבד. בלי אחותה. רק נשיקה אחת וגל אחד כשהיא נכנסת לדלת הראשית ונעלמת בתוך קהל של ילדים שלא מבינים מה קרה לה. אני חוזר הביתה ומתחיל במשימות היומיומיות שלי, את כלן אני חושש כי הן מלאות בתזכורות לה. יש כביסה שאין בה בגדים יותר או מחליפה את הסדינים רק על המיטה האחת בחדר הבנות. אני מניח כלים נקיים ומסתכל על הספלים והצלחות שבהם היא השתמשה. אני מטאטא את הרצפה ויודע שהשיער היפה שלה לא נקלע לאבק. הכנת ארוחת הערב היא לשלושה, ולא לארבעה. ארוגים במשימות אלה ומחוצה לה הם הרגעים הבלתי פוסקים של דמעות ודאגה וגעגוע וכעס שעוצרים אותי במסלולי או יוצרים בור בבטני או גורמים לי לנשום את הנשימה, המחייבים אותי לחפש באופן דיסקרטי משהו או מישהו להישען. על מנת שאוכל לחזור ולהתחיל לעשות את כל מה שצריך לעשות הלאה.

אנו יכולים לבצע את המשימות, אנו יכולים לעבור בכל רגע ובכל יום, ונראה כי הכל יחד מבחוץ. עם זאת, אנו מתפקדים רק כדי לשרוד. מצבנו לא משתנה. איננו יכולים לתקן את זה. איננו יכולים לפתור זאת. זהו נטל מתמיד של כאב. לעולם אין להניח שהחיים הופכים לנו לקלים מכיוון שהזמן עבר ונראה שאנחנו פועלים כרגיל.

חבק את עצמך ששרדת יום אחר בלי ילדך האהוב.


הוקם אתר על שם בתנו. אנא לחץ כאן למידע נוסף על המשימה שלנו.

FriendsofAine.com - איינה מארי פיליפס


בקרו בחברים הרחמנים ומצאו פרק מקומי הקרוב אליכם בכתובת:

החברים הרחמנים

הוראות וידאו: ניסוי חברתי: איזה סוג הומלס ירוויח יותר כסף ? - ולוג #70 (אַפּרִיל 2024).