רק שקר אחד

• אַפּרִיל 25, 2024

אתה אולי זוכר את סיפורה של ספירה, במקרא. היא נהרגה בגלל שהיא משקרת. בעלה ניסה להונות את התלמידים בנוגע למכירת אדמה כלשהי וה 'הרג אותו למוות בגלל שקר לרוח הקודש. כעבור כמה שעות הופיעה ספירא, לא מודעת למותו של בעלה, והעידה על אותו שקר. גם אלוהים הרג אותה.

לא קל לחיות כנוצרי בעולם המכבד את החטא. כמה רחוק נאמנות עוברת? האם ספירה הייתה צריכה לחשוף את בעלה כשקרן? האם אשה, מתוך כבוד לבעלה, צריכה ליפול לאותו בור של רמאות? מתי היא, או מישהו אחר, חייבים לעצור ולומר, "זה חוצה את הגבול. אני לא יכול לחיות כמו שישוע מצווה ולהמשיך הלאה."

פול, בספר אפרים, מזכיר לנו שכנוצרים אנו צריכים לדחות את האני הישן שלנו - להפסיק לחיות בהרגלים שרכשנו לפני שקיבלנו את ישו. עלינו ללבוש את העצמי החדש, שנוצר כדי להיות כמו אלוהים בצדקות וקדושה אמיתית. פול אומר, בגלל זה, עלינו לחסל שקר ולדבר באמת.

כמעט אלף שנה לפני שלימד פול, שלמה כלל לשון שקרנית, לב מתעתע ועד כוזב ברשימה של שישה דברים שאלוהים שונא.

בעולם שלנו, כיום, איננו צריכים לדאוג לסוג העונש שספירה ספגה. לעיתים נדירות מישהו נהרג בגלל שקר קטן אחד. האם לא מקובל מאוד לכופף את האמת ולגרום לאירועים לטובתנו? עם זאת, כשאנחנו מתרגלים, התנ"ך אומר לנו שאנחנו מפרידים את עצמנו מאלוהינו. הוא לא סובל חטא. לא רק שזה חטא לשקר, זה אומר שאנחנו לוקחים את העניינים לידיים שלנו. אנו מנסים להכריח את הנסיבות להתגלות בדרך בה אנו בוחרים. זה לא משאיר מקום לאלוקים לעבוד בשמנו. על ידי כנות לחלוטין, לא משנה מה הנסיבות, אנו סומכים על אלוהים בתוצאה. הכנסנו את עתידנו לידיו המסוגלות.

אנו מופגזים ללא הרף במסר העולמי שאנחנו צריכים לעשות מזל משלנו ועלינו להילחם באש באש, אך אלוהים אומר שיש לו תוכניות עבורנו. הם מיועדים לשלום ולא לאסון. הם תקווה ועתיד. ירמיהו כט, יא

קרא עוד על ספירא ואנניאס.