תראה יפה כמוך

• אַפּרִיל 25, 2024

גבירותיי, בואו נדבר יופי. אתה יודע שיש כמה מאיתנו שמבלים כל בוקר בשמחה עם שלנו שירותים, ואחרים שלא אכפת להם מהתאנה (או את העלה המחוברת שעשויה ללבוש) בין אם רגלינו מגולחות ובין אם לחיינו זוהרות, קל וחומר שהציפורניים שלנו צבועו. גיוון זה הוא חלק מאותו מגוון נפלא של אישים ונקודות מבט שהעניק האדון לבנותיו בציון. מצידי, הערך האמיתי בפיזור, זינוק ובתנוחה בא בתחושת הביטחון והאטרקטיביות שנראים במיטבי, והרגשתי שאני נראה הכי טוב שלי, מעניק לי. וההסתכלות שנרקמה יחד עוברת דרך ארוכה ליצירת רשמים ראשונים חיוביים, ומאפשרת לאמהות לילדים קטנים לחוש חלק מהחיים והחברה. אני לא יודע מה איתכם, אבל ככל שאני מעריץ את החבר'ה הקטנים שלי, אני מרגיש לפעמים שנמלטתי מהמציאות הבוגרת א לה חטיפה זרה - והועברה לאיזה ממד חלופי מטושטש, מונפש, מודגש-צבעוני ראשוני. לעתים קרובות מדי, אחיות יקרות, אלה מאיתנו שעסוקות באופן מוחלט בצפייהן של הזולת - באמצעות אימהות, או כל אחת אחרת ממצב מיליון הנסיבות שעוקבות אותנו - אנו מאפשרים לאותם אלמנטים של נשיות, כמו יופי, בגדים מחמיאים , כושר גופני, אהם, אפילו סקסיות, אותם דברים שעוזרים להגדיר אותנו לפני הנישואין, האימהות, חיי הקריירה וכו ', להחליק ולהחליק מתוך התייחסות לצרכים של אחרים.


לשמחתי, לא נדרש זמן רב, מאמץ או כסף כדי להיראות ולהרגיש חם, אה, מושך. והאמונה שאנחנו נראים מלוטשים וחכמים ככל האפשר עוזרת לנו לשמור על תחושת רלוונטיות בעולם שלפעמים מבטל אותנו. לא שאנחנו הם לא רלוונטי, או שהיבוא שלנו בעולם תלוי במראה הפיזי. זכור, "... ה 'לא רואה כמו שאדם רואה; כי האדם מסתכל על המראה החיצוני, אך ה 'מסתכל על הלב. " (שמואל א ', טז, ז.) וזכרו את טענתי כי הערך של ליטוש ומריטה הוא במובן הפנימי של הביטחון והסיפוק העצמי שאנו מפיקים ממאמצי היופי הללו.


בכנות, הנשים שאוהבות לפנק את עצמן כשהן הולכות לסלון, לבלות "ימי ספא" עם חברות, ומגלות ששמירת המראה החיצוני שלהן היא חלק מהותי בביטוי עצמי הן ככל הנראה הרבה מעבר לעצות שיש למאמר שיש להציע. (ויפה לך, בנות! אני אוהבת את התכשיטים הקטנים המשובצים בציפורניים שלך - והביטחון שנדרש ללבוש שפתונים אדומים, ובכן, מעולם לא מצאתי את זה ממש! טפלו בעצמכם על הגבים הלבושים ללא דופי בידיים המטופחות שלכם. ובכל זאת, אם יש לך הצעות כלשהן להציע, אל תהסס לתת משוב.) מאמר זה מכוון לנשים כמוני, שמחבקות את השוליים של ניטרליות, ומפנות מדי פעם לתחום הסגולים העדינים או צבעי הוורדים, ומי מכירים אותנו לעולם לא תעמוד במשטר שדרש יותר מרבע שעה או יותר סודות יופי מאשר רכיבים סודיים במטבחים שלנו.


אבל גם אנחנו בנות אלוהים - נשים, אמהות, אחיות, בנות, חברות, אוהבות, מנטורים, מורים, מנהיגים, אחייניות, דודות - נשים, מבורכות ונותנות בכל מתנה, הבטחה, זכאות ואושר לאוהב אבא מציע את בנותיו היקרות. מגיע לנו להביט במראה ולהיות מרוצים ממה שאנחנו רואים. לשקף כלפי חוץ את השמחה שמבעבעת סביבנו ולהראות את הגיל שאנו חשים, למרות המספר של השנים שחיינו על פני האדמה הזו. לדעת שעדיין קיבלנו "את זה" (או אם שנותינו הצעירות יותר היו סיוט של אקנה, השמנת יתר, ביישנות מתישה, או חוסר כל תחושה אופנתית כלשהי, שהצמיחה והחוויות שלנו שנבעו מלהפוך לנשים העניקו לנו "את זה" בפעם הראשונה.)


אם אתה זקוק למעט משכנע שפריצת הנוף היא פעילות כדאית, אני שמח לעמוד בה. אחד העקרונות המגניבים ביותר שנלמדו בתורה ובברית נמצא בפרק 88 פסוק 15: "והרוח והגוף הם נשמת האדם." הפסוק הקצר הזה טומן בחובו השלכות רבות, על כמה מהן אני עוסק בדיונים על נושאים "כבדים יותר", אך לענייננו כאן, די להבין שהמילה "נשמה" אינה רק מילה נרדפת ל"רוח ". רוחנו מהווה מחצית מנשמתנו, אך הנשמה אינה שלמה ללא הגוף. כל דבר התמותה הזה קשור לחלות (כמו שאנו מורמונים אומרים לעיתים קרובות מרוויח ) גוף פיזי. אז ברמה בסיסית, כל מה שאנחנו עושים (או לא מצליחים לעשות) לגופנו אנו עושים (או לא מצליחים לעשות) לנפשנו.


אני יודע שחלק גדול מההתנגדות שחלקנו חשים כנגד "ראשית" נובע מהפחד להיות אדי או רדוד.בהחלט אנו רוצים להיזהר שלא ליפול למלכודת שחלק גדול מחברתנו מכביד על ידי סגידה לחיצוניות, יצירת אידיאל בלתי אפשרי של "יופי" וגורם לתחושות של חוסר יכולת כרונית אצל הנשים הצעירות שלנו, לרעת התכונות הפנימיות כה נחוצים להתפתחותן של אותן נשמות שדיברנו לעיל. אני מקווה שלעולם לא אתרום להצבת היופי החיצוני מעל אופי מוסרי, עומק רוחני או אינטליגנציה, שנינות ואישיות. אבל בואו נודה שבחיפוש אחר מתינות בכל הדברים, אלו מאיתנו מועדים ללעיסה ולא לנקות את הציפורניים, ללבוש מה שמסתכם באוהלים ולא לטרוח לנסות או להתאים לכל דבר שאנו קונים, או להדביק את השיער בקציצות או להקות לא מטופחות. (שבכלל הייתי אשמה בפעם או פעמיים) כמעט ולא צפויים למהר ולהתחדש תחת סכין המנתחים או לדון ביקיני ולבזבז את חיינו על מיטות שיזוף. יש מדיום מענג בין שני קצוות. ואתה יודע, המראה שלנו לא רלוונטי לאבא. יש לנו סטנדרט של "יום ראשון הטוב ביותר" לישיבות הכנסיות, ראיונות עם הבישוף וכמובן צי המיסיונרים של לורד.


לבסוף, אם את סובלת מאותה "זיקת אמא" של הרגשת אשמה מתגנבת לכל פעילות שמתמקדת בך כאישה ולא "אמא", הטענה הסופית שלי היא להפגין לילדים (במיוחד בנות) שאתה מכבד את עצמך מספיק כדי לדאוג לחלק החיצוני של המקדש שלך, כדי להקדיש זמן להיראות ולהרגיש "יפה", "מלוטש", "מקצועי", "מוכן", "צעיר (איז)", "ירך", "יפה", "" ביחד "או כל שם תואר אחר שעולה בראשך המדהים כשאתה מתאר אותך בכנות בפני האני האידיאלי שלך (שכולם רצונות ועיסוקים צדיקים כשמוחזקים במקומם הראוי), אתה נותן להם את המתנה לראות את עצמם כראויים לעצמם -טיפול, הערכה עצמית, ותחושת היותך באמת, מטבעו, כלפי חוץ, כלפי פנים, מקסים.


לא, אחיות יקרות, אין דרך לעקוף את זה; האדון מרוצה כשאנחנו דואגים לעצמנו מספיק כדי לקחת לטפל בעצמנו. כאשר אנו מרגישים יפים ובטוחים אנו משקפים את המידה הקטנה ביותר של רגשותיו כלפינו.


קרא את המאמר הבא, נראה טוב: האופנה שלך 'אחיד'

הוראות וידאו: Static and Ben El – Zahav (Prod. by Jordi) | סטטיק ובן אל תבורי - זהב (Prod. by Jordi) (אַפּרִיל 2024).