לוסין פרויד בפומפידו
הוא הביט בי במטרו במשך חודשים, מביט מהדיוקן העצמי שלו בעור כמו בשר שיש. שמעתי את ההורים הזהירים מפני הבאת ילדיהם לתערוכה בפומפידו בגלל נושא רגיש, אף שהעירום הוא יותר חייתני מאשר וולגרי.

נכדו של הפסיכואנליטיקאי זיגמונד פרויד, לוסיאן כיוון לפזיזות ולא לצבוע עירומים אמנותיים מבריקים, באומרו, "הרעיון שלי לדיוקנאות נבע מחוסר שביעות רצון מהדיוקנאות שדמו לאנשים." כמו הרהיטים השחוקים עליהם הם מציבים ועציצי בית נבוכים המחלקים את הבד, נבדקים שלו לובשים את חלוף הזמן בקפלים ובקמטים.

הטכניקה שלו מנוגדת לרוב. במקום בו הם משרטטים ומניחים את הציור ואז מצמצמים את הפרטים, הוא מצייר פנים שלמות לשלמות ואז מאפשר לסצינה להתפתח סביבו וכתוצאה מכך בדים מעוצבים בצורה מוזרה שאליהם נוספו מלבני חלל פה ושם בכדי להכיל נושאים. "הרגשתי שהאופן שבו אני מניח את הדברים נראה מסורבל באופן שהחיים נראים מסורבלים," הוא הסביר.

בסטודיו שלו ים של מטליות שהושלכו, אלה שנהגו לנגב מברשות צבע, שוכבים ברקע והקירות, פרוותיים וחשוכים, מתפזרים בשכבות צבע כמו תצורות טחב של מערות. כשמסתכלים עליו עובד, תוכלו לראות עד כמה מוחלים כל שבץ מוחי הוא בחן את האופן שבו צללים אפורים וקורות שמש קרמיות נשטפות על העור. כמו יצירתו של סזאן, הציורים שלו נראים הכי רחוקים. כשם שנופי ריבועים קוביסטיים בונים הרים, כך גם מכחול ארוך מתמזג לקווי מתאר של בשר.

כרטיס בתוך מרכז פומפידו בגובה 11 אירו מעניק גישה לאוסף הקבוע העצום כמו גם לתערוכות מתחלפות. עבודתו של לוסין פרויד תוצג עד ה -19 ביולי.

הוראות וידאו: Inside the studio of Lucian Freud - BBC Newsnight (מרץ 2024).