לבדי בבנגלור, הודו

• אַפּרִיל 16, 2024

הזמנתי את בעלי וסטיב לטיול בארה"ב במשך כל יולי. פירוש הדבר שהייתי כל אחד נהנה מהזמן המורכב שלי. זמן ההפסקה עבורי הוא אכילת סנדוויצ'ים או איזושהי upma לארוחה. צפייה בשלושה סרטים בזה אחר זה וביליתי המון זמן עם הצמחים שלי בגינה. ויופי השקט.

כן, אני כן הולך להרצות במכללה וזה לוקח את רוב הבוקר שלי, אבל שאר היום הוא שלי כדי ליהנות. אני נלחמת בזה עם הילדים בכיתה. לדון, לדחוף אותם, להרצות, לדון. ואז לאחר שאסיים, אוכל ללכת הביתה בשקט בדרכים הצדדיות הריקות ולהסתכל סביבי על כל הגנים.

בחלק מהבניינים יש מאליס פנטסטיים שכן הגנים ללא דופי. מדשאות חלקות קטיפה מושלמות עם בוגנוויליה ​​ומטפסי ריח מבושמים בהתפרעות מעל הקירות. גם הקירות קיבלו אדניות בנויות מדהימות ששתלו נהדר שיחים כולם מסודרים בשורה והאיכסורה או הפלומריה התלויים מעל הם חתוכים ופורחים בשפע לאורך רוב השנה.

אני ממשיך בהליכה ומקפץ מעל ערמת פסולת גינה שמחכה שייקח למשאית BBMP ואז מחליט לחצות את הכביש כדי להביט בהבזק של פרח כחול בצד השני של הכביש. אני גוגל זה ברגע שאני חוזר הביתה וזה אפונה של הפרפר שהוא מקור עשיר לנוגדי חמצון ובקלות גאוות כל גן. הכחול המבריק גורם לי לעצור ולהצטלם כשאני יודע מה יהיה הסיפור הבא שלי להינדים!

אני ממשיך הלאה ורואה את ההמונים סביב משרד VFS שעבר מאזור דרך הקובון לבניין גדול הזכוכית הקדמי הזה. פרושים של אנשים הממתינים להגיש ויזותיהם. אני אסיר תודה שלקחתי ויזה בריטית וארה"ב לטווח ארוך יותר שהיו יקרים, אבל אני לא הוטרדתי במשך עשר שנים. עם זאת, אני חושב שבשנה הבאה הקדנציה שלי מסתיימת!

אישה מוכרת פרי אקזוטי מהעגלה. אני משער שהיא יודעת שהפירות היקרים האלה ייקנו על ידי העקבים היטב שמהווים את המקום לוויזה. בית הקפה הקטן עושה פתאום עסקים שואגים וכמו בפריס ובאזורים אחרים באירופה הושיב לפתע כסאות על המדרכה המסריחה כדי שאנשים יוכלו לשבת וללגום מהקפה שלהם. נראה כי כל המסעדות הקטנות מסתובבות בעסקים חדשים שהביאו מבקשי הוויזה.

ואז כשאני ממשיך בהליכה על מגלשות הרכב המשטרתי המרצדות ומחכה לסחוב במהירות על אופניים שהחליטו שחנו בטעות. אני מרוגז לחשוב שהאנשים האלה המתוחים לגבי הויזה שלהם צריכים לצאת לאופניים שלהם חסרים. אני חוקר את השוטר שישב בנונשלנטיות בטנדר. לא לא, אנחנו לוקחים רק אופניים שנמצאים באזור החניה ללא. אני לא יכול לראות אזורים מוגדרים ומצביע על כך שברגע שהוא הגיע הוא נוסע. אני מרגישה שמחה ככל הנראה חסכתי כמה אופניים וכמה שעות נואשות לאיזה מבקש ויזה.

אני ממשיך לכיוון פארק ריצ'מונד ושם עלי לפנות שמאלה. קהל הגברים הגדול אני תמיד עומד שם מתחת לתלוש שורשי עץ פפול עתיק. מדהים איך הם יכולים פשוט לעמוד שעות וללגום קפה ולעשן את הבוקר. ואיזה מעסיק מסכן יעמוד על החשבון.

ממש לפני שני מוכרי פרחים ממש מחוץ למקדש שהיה זעיר כשהיינו ילדים וכעת גדל לממדים אדירים. אנשים מתכופפים בתפילה וקונים זר של פרחים שנגנבו כנראה כדי לתלות על האופניים והמכוניות שלהם. אני לא מבין את הצורך לתלות פרחים במכוניות ובאופניים ואם זה ייעצר אולי הפרחים הגדלים בכבישים שלנו ייצלו.

אני פוסע על קוקוסים מרוסקים ולימוסים כתושות. נאמר לי על ידי איה התינוקת שלנו, שלקחה אותנו לטיולים לפארק, לעולם לא לדרוך עליהם כי הרוח הרעה בהם תועבר אלינו. אני מתכוון באופן הגיוני כמבוגר שאני יודע שזה לא נכון, אבל זה היה אזהרה מאז שהייתי בן שש. אז אני נמנע מהם בעדינות, לא נותן לנעלתי אפילו להתקרב אליהם.

והלאה על פני הבית עם עץ ענקית (Sampaki) קפו (Champaki) ענקית. כלב המחמד המסכן נדחף לכלוב והוא יושב שם מיילל החוצה, בעוד שנדמה שבעליו עזבו לעבודה והעזרה שוטפת את החוץ וסוחפת את כל הלכלוך על הכביש. אני שואל את האישה מדוע היא לא יכולה להרים את העפר שלהם ולהיפטר ממנו. היא אומרת שזו משרה של האישה בדרך.

אני עומד 10 דקות ומחכה לחצות את הכביש. דרך ריצ'מונד היא נחל כלי רכב שכולו מירוץ למטה והופך אותו למלכודת מוות להולכי רגל לעבור. אני מחכה שהזרם יתמהר ואז יתקל. לעתים קרובות אני תוהה איך אדם זקן יכול לחצות כי אני בקושי מצליחה לעבור עם האופניים מירוצים כמו עטלפים מהגיהינום.

הוראות וידאו: Episode 18 Bangalore \ פרק 18 בנגלור (אַפּרִיל 2024).