אנשי התירס

• אַפּרִיל 25, 2024

הפופול ווה היה הטקסט המקודש של אנשי המאיה, "ספר העצות" או "ספר הקהילה", ובתוכו טמון מיתוס של יצירה: האלים עשו את האדם הראשון שלהם מבוץ, אך התוצאה לא חיה על פי הציפיות שלהם כיוון שהוא לא יכול היה לזוז ולא לדבר. אחר כך הם גילפו אותו מעץ, והתאכזבו שוב: הוא היה חסר נשמה, רגש ושכל. בניסיונם השלישי, הם ערבבו את דמם בעצמם לבצק תירס, מסה דה מייץ, ובכך הביאו את אנשי התירס לקיום.

עם היצירה הגיעה ההכרח להאכיל את האדם, ולפי האגדה האצטקית, האחריות לספק את המזון המתאים לשאתו בחיים נפלה על האל הנחש השזוף, קווצלקואטל. כשהוא מחופש לנמלה אדומה, הוא הלך בדרך נמלים ונסע עמוק לתוך האדמה. שם הוא מצא את "גרעיני המזון" אשר הזינו לא רק את אנשי התירס במשך אלפי שנים, אלא גם חלק ניכר משאר העולם: תירס הוא כיום אחד משלושת הדגנים המעובדים ביותר בעולם, יחד עם חיטה ואורז. .

מקסיקו, ובמיוחד עמק טהחואן סביב פואבלה, ידועה בשם "la cuna del Maiz", ערש התירס, והערכה וטיפוח של תירס נשזרים באופן בלתי נפרד לא רק בהיסטוריה של מקסיקו, אלא בתרבות המודרנית ובחיי היומיום. . התירס היה יבול המזון העיקרי של התרבויות המקסיקניות העתיקות ונערץ כמקור החיים ואבי האדם. קודקס פלורנטין, תיעוד של החברה האצטקית הקדם-ספרדית שחיבר על ידי הנזיר הספרדי, ברנדינו דה סאהגון, לאחר הכיבוש מדבר על תירס כ"מחיית החיים שלנו, חיינו, היותנו "והמילה האצטקית Náhuatl לבצק תירס," toneuhcayotl ", מתורגמת כ"בשרנו".

את העקבות הקדומים ביותר של תירס עלי אדמות התגלה על ידי הארכיאולוג האמריקני, ריצ'רד מקניש, בטהואקאן ואוקסאקה באמצע המאה העשרים, ומתוארך לכ 8000 לפנה"ס. עם זאת, מקורו ככל הנראה בביותו של עשב בר, "teozintle", שגדל בהרי סיירה מדרה והפך לאב קדמון של שישים או יותר זני תירס המעובדים כיום במקסיקו ואשר מגיעים לא פחות מ חמישה צבעים: שחור, צהוב, אדום, כחול לבן. ובעוד שאנשי התירס היו תלויים בתירס לעצם קיומם, התירס עצמו נוצר על ידי העם ואינו יכול לשרוד בלי יד אדם לזרוע, לטפח ולקטוף אותה: גרגיריו עטופים בחוזקה בקליפה והצמח אינו יכול אפוא לעצמו -מנחה - ללא העם, התירס לעולם לא היה בא להיווצר או שרד.

העם שתל את התירס בשדות "מילפס" או בתירס, יחד עם סיכות אחרות של התזונה הפרה-ספרדית כמו שעועית, דלעת וצ'ילי, ומתוך המילפה צמח מטבח שקיים עד היום. ספר מתכונים שפרסם לפני כמה שנים על ידי המוזיאון הלאומי לתרבות פופולרית במקסיקו מונה לא פחות מ -605 מתכונים מכל רחבי הארץ הכוללים תירס והכנתו - שיא ​​לא מבוטל לצמח בודד.


מייז © פיליפ הוד

תהליך השריית ובישול התירס בתערובת של סיד ומים, שהחל בערך 1000 לפני הספירה, ריכך את הגרעינים והרופף את הקליפות, והתוצאה הייתה "ניקסטאמאל": גרגרים מניבים וניתנים לטחון שניתן לטחון לבצק או "מסה" . הטורטיות, המקסיקניות ביותר מבין המאכלים, היו השלב הבא ולביבות התירס הדקות האלה, כיום בנות למעלה מ 2000 שנה, נאכלות על ידי אנשי התירס של המאה ה -21 כמעט בכל ארוחה - למעשה מעריכים את הדעת שכל מי מקסיקני אוכל כמעט 200 קילו טורטיות בכל שנה.

במאמר הבא שלי אכתוב ביתר פירוט על טורטיות ומתחיל סדרה על המנות הרבות המאפיינות על בסיס הטורטייה המסורתיות שנמצאות בלב המטבח של אנשי תירס.

Buén provecho!