מהרהר בתיקונים

• אַפּרִיל 23, 2024

קראנו את העמודים הראשונים של שלב 8 מתוך שנים עשר ושתים עשרה ביום שני האחרון בערב. כשהגיע הזמן לשתף, נדהמתי מכמות הנשים שלא בדיוק הגיעו לשלב הזה. יכול להיות שהם היו חדשים בפיכחון או שהם חזרו שוב ושוב פעמים אחדות וכך היו די תקועים באותו מקום. הייתה אישה אחת, אני מאמין שהיא הייתה חדשה בפגישה, שכאשר התקשרה לשתף אמרה שהיא הייתה מפוכחת כבר משהו כמו 15 שנה אבל לא עבדה את שלב 8 או את הצעדים האחרונים ואולי היא מחפשת ספונסר.

אני חייב להודות שלא רציתי לשפוט אבל לא בדיוק קיבלתי את זה. היינו קוראים לזה להיות "שיכור יבש". אני יודע שללא הצעדים הייתי בטוח שיהיה אחד מאלה כי אני יודע בוודאות ההתנהגות שלי לעולם לא הייתה משתנה. למען האמת, אני מאמין שאכעס ואומלל ביותר.

היותי "שיכור יבש" אינו נושא המאמר שלי השבוע. זה קשור לתיקון אך לא בהכרח בפעם הראשונה שאתה מבצע אותם דרך שלבים 8 ו -9. זכור כי שלב 8 הוא רק להכין את הרשימה ולהיות מוכן, אבל כל כך קשה להפריד בין 8 לבין 9 במיוחד לאחר שעשית את שניהם .

בשבוע האחרון קיבלתי טלפון מאחותי. היא השאירה הודעה והטון שלה רמז שיש משהו חשוב שהיא צריכה לספר לי. אבינו לא היה טוב די הרבה זמן ולכן הייתי די בטוח שהשיחה שלה קשורה אליו. צדקתי. כשהתקשרתי אליה היא אמרה שהוא נלקח לבית החולים. הוא התקשה לנשום, אבל אחרי כמה בדיקות, הם לא הצליחו להבין מדוע. הוא יצטרך להישאר בבית החולים כל עוד זה לוקח לו להיות בטוח בביתו.

בתוך השבוע כל כך הרבה קרה ותודה לאל על הדוא"ל. הפרש הזמן ביני ובין משפחתי הוא כרגע שלוש שעות שלא נשמעות כמו עד שאתה מסתכל על השעון שלך ומבין שאין שום דרך שתוכל להתקשר אליו. אבי עבר מקשיי נשימה לנקודה על ריאה, לחסימה במעי, לאי ספיקת כליות גבולית. יש לי מזל לבוא ממשפחה שתמיד התפללה והייתה אמונה באלוהים (הם עשו גם כשאני לא). יש לי גם ארבעה מששת אחיי שגרים קרוב להורי כך שאיש מאיתנו לא צריך לקחת אחריות מוחלטת.

אז כשישבתי בפגישה הזו וכולם חלקו את שלב 8, חשבתי על אבי. חשבתי עליו ותתקן. לא חשבתי על המצב שלו כעל אבדון ואפלוליות או הרגשתי היסטרית או אמוציונאלית נורא באשר הוא יעזוב אותנו. ניסיתי להרהר על חיי עם אבי. לפני כמה זמן עשיתי תיקונים אבל עם הזמן יש דברים שמתבכרים שנשכחו. אולי הם לא היו חשובים נורא אבל האם כל התיקונים צריכים להיות גדולים? רציתי רק לוודא שלא נותר לי דבר שלא נאמר. "לא תשאיר אבן פונה" היה בעיניי. לא רציתי להיות אחד מאותם אנשים שאומרים, "אילו רק הייתי אומר את זה או אחר. חשבתי שיש זמן. "

שבוע לאחר מכן אבי עדיין בבית החולים, אך השיפור בבריאותו היה ממש נס. כוחה של התפילה והעובדה שאלוהים אסור לרצות אותו ברגע זה היו לנו נחמה. אני עדיין חושב אם יש משהו שאני צריך לומר לו. בעוד אני בעניין, אולי עלי לחשוב לתקן אנשים אחרים שאני אוהב. אולי זה אפילו לא התיקון שאעשה. אולי זה רק אומר "אני אוהב אותך". לעולם לא נוכל לומר זאת מספיק.

Namaste '. יהי רצון שתלך במסעך בשלווה ובהרמוניה.