הצעת החוק 14 של בית הנבחרים בג'ורג'יה של בובי פרנקלין
הרשה לי להגן על נציג ג'ורג'יה, בובי פרנקלין, בן ה -43 וחוק 14 שלו.

אני אקדים את זה: אין דבר מסוכן יותר לסוגיות הנשים מאשר נשים מדוברות שמחפשות כל הזדמנות להסית פחד וסערה במין שלהן בהמשך לאג'נדה בעלת מוטיבציה פוליטית. באופן דומה, גברים שקופצים כל הזדמנות של "סוגיות נשים" בכל הנוגע לסדר יום מונע פוליטית, מנציחים את הסכסוך שהחל בגן. בבוטות: זה ישן.

בעולם הפנטזיה אני מבקר בזמנים שבהם הכל פשוט יותר מדי - כולם קוראים ביסודיות, מעכלים ודנים לפני שהם מפיצים דעה לרשות הרבים בה הרבה נלקח ללב - וחוגגים - ומקדמים את הסכסוך כשאין צורך ואין סיבה לעשות זאת עשה כך.

בהתחשב בכותרות הארסיות המלוות את מרבית המאמרים שנכתבו על נציג פרנקלין והצעת החוק שלו, נותרתי תוהה אם מישהו מהכותבים שאחראים למאמרים האלה באמת קרא את המסמך. זה מורכב משמונה עמודים בלבד ונמצא בקלות באינטרנט. בשום מקום בבית ביל 14 לא ביקש הנציג פרנקלין לשנות את הגדרת האונס. בשום מקום בהצעת החוק לא ביקש הנציג פרנקלין להפחית בזכויותיהם של נפגעי האונס. בשום מקום בהצעת החוק לא ביקש הנציג פרנקלין לשנות את מהותם של הכותרות 16 ו -17 לחוק הרשמי של ג'ורג'יה המוענקת הנוגעת לחוק הפלילי בגיאורגיה ולהליך הפלילי שהוא מבקש לתקן.

יש לציין שחוק גאורגיה הוא ניטרלי מגדרי כמו גם הניסיון של הנציג פרנקלין לתקן אותו. מאמרים שנכתבו כולל נתונים סטטיסטיים בכל הנוגע למספר המכריע של הנשים שעברו תקיפה מינית לעומת גברים התומכים בעמדה שהצעת החוק היא במהותה הצעת חוק "שונאת נשים" פשוט אינן אחראיות.

מה שהנציג פרנקלין מבקש לשנות הוא המילה "קורבן" ל"מאשים "ובקטע אחד" פשע "לכאורה" עבריין ". בזירה המשפטית בה ישנם רבים, דעות שיפוטיות רבות העוסקות אך ורק בבחירה החקיקתית של המילה "יהיה" לעומת המילה "יכול" - עם המילה "ו-" לעומת המילה "או". מדוע נבחר מעי גס לעומת תקופה - המשקל שניתן במילה אחת, הבחירה היחידה בפיסוק היא כבדה - ובצדק - מכיוון שהזכויות החוקתיות שהובטחו לכל האזרחים עומדות לרשות בכל תביעה פלילית. אבן הפינה במערכת המשפט שלנו היא שכל האזרחים נחשבים חפים מפשע. חזקה זו נמשכת עד אשר ניתנה פסק דין באשמה. כל סטייה מההנחה הזו - לא משנה כמה היא נראית קטנה - רצופה בסכנה. בתביעה פלילית - שבה חירותו של אדם ועצם חייו מונחים על כף המאזניים - אין מקום לסכנה.

אדם יכול ללא ספק להיות קורבן לתקיפה מינית - ובאופן מוחלט לא להיות "הקורבן" של האדם שמואשם בסופו של דבר ומוחזק כדי לענות על העבירה. במהלך תביעה פלילית, ניתן לאבחן כראוי של המאשימה כ"קורבן "עד לפסק הדין באשמתו. וגם אז. . . יש מקום לסכנה.

אם אינך מסכים איתי: אתה בוודאי חופשי לשאול כל אחד מבין "מבצעי הפעולה" הרבים החפים מפשע, שעדיין הורשע, שפטר מאונס שבגינו הורשע ומגיש זמן כיצד הוא מרגיש לגבי ההבחנה.