סקירה של חתיכת לבי
קראתי ספרים רבים על הפלה ואובדן תינוקות אבל רובם לא גרמו לי לבכות. חתיכת ליבי מאת מולי פומיה אכן עשתה זאת. כותרת המשנה של הספר היא לחיות דרך צער ההפלה, לידה מתה או מוות תינוקות. הסופרת אמנם חוותה שתי הפלות אבל היא כותבת בעיקר על מותו של בנה בן השבוע.

ובכל זאת, למרות שלא התייחסתי במיוחד להפלה, הייתי ממליץ בהחלט לקרוא את הספר אם עברת הפלה (או אובדן דומה). היא חולקת את סיפורה בכנות רבה. היא מדברת על האופן בו רצתה שטיפלה בנסיבות בצורה שונה ואיך לא הייתה לה הכרה זו עד שנים רבות אחר כך. אני חושב שזה יכול להיות נושא גדול אם עברת הפלה. בחוכמה של בדיעבד, יתכנו דברים רבים שהיינו רוצים שידענו או עשינו או נעשה אחרת. היא מציאותית באשר להודות שזה היה מאבק לפתור את סוגיותיה סביב מותו של בנה. עם זאת, במקביל היא אופטימית כי ניתן לפתור סוגיות גם לאחר שחלף הזמן.

היא כותבת בהרחבה על פגישה והתיידדות עם הסופר אלי ויזל. ויזל הוא ניצול שואה שכתב על חוויותיו. פומיואה כותב "כשאלי נזכר במיליון וחצי ילדים, נזכרתי בשלי." לבסוף, בהשראת ויזל, פומיה מחליטה שהיא צריכה לנהל שיחה עם הבן שאיבדה. היא כוללת את השיחה הזו כאחד הפרקים האחרונים שלה.

הפרק האחרון שלה כולל עצות מועילות מאוד לגבי כיבוד צערך ובדרך כלל התמודדות עם אובדן תינוקך. הייתי אומר שהספר שווה לקרוא לפרק זה בלבד. הפרק האחרון שלה הוא מדריך משאבים המציג ספרים, קטלוגים ומשאבים מקוונים.

פומיה איבדה את בנה ועברו את הפלותיה בשנות השבעים והשמונים כאשר נשים שעברו הפלות ואובדן דומה לא עודדו להתאבל באמת. בניסיון להגן עליה, היא לא התייאשה מלראות את בנה או להחזיק אותו. היא המשיכה ללדת ילדים בריאים, אך למידה בהתמודדות עם אובדניה ארכה שנים רבות. הייתי ממליץ בהחלט לקרוא את הספר הזה.

הוראות וידאו: שירלי לוי מחפשת אהבה במטבח (מרץ 2024).