בעקבות עלילותיו של ג'נגו פט של פרק II, "צייד הכוכבים של מלחמת הכוכבים" הוא משחק שלמרות כמה תכונות וגאדג'טים מסודרים, בסופו של דבר נופל לרוב מהבחינות.
הסיפור עוקב אחר ג'נגו כשהוא, בפשטות למדי, עובר על בריונים ופושעים גאלקטיים שונים כדי לתבוע את השפע עבור הריגתם או לכידתם. יש כמה קשרים קלים לסאגה הרגילה של מלחמת הכוכבים, כמו נוכחותו של דארת טיראנוס (או הרוזן דוקו) וצייד השורות הבחור זאם ווסל, אך לרוב ההתייחסויות העיקריות מגיעות בחייזרים שאתה הורג. סיפורו של ג'נגו נמשך עד אירועי פרק II, ומביא אותו למעגל מלא עם סאגת מלחמת הכוכבים.
היכולת העיקרית של ג'נגו טמונה בארסנל הנשק והציוד שלו. אלה כוללים את אקדחי התאומים הסטנדרטיים שלו, להביור להבת יד (שמשמש ככלי חיתוך), חבל לסבך אויבים, מטוס סילון, משגר חצים המותקן על שורש כף היד, ומתקן זיהוי לבדיקת אנשים אם הם מוצאים שפע. למרות הטווח הזה, עם זאת, אף אחד מאלו לא מיושם במיוחד. האקדחים מהווים מטרד לשימוש מכיוון שיש להקיש שוב ושוב על הכפתור כדי לירות, ומלבד שימושים ספציפיים, הפריטים האחרים פשוט מאטים את הנגן. המשחק הוא פחות גדול מכיוון שהפקדים קשים ואיטיים להגיב ברוב המקרים.
הגרפיקה חסרת דופי, עמומה וחוסמת. גם בעיצוב הרמה אין שום דבר מרגש במיוחד; בעיקר, זה מורכב ממסדרונות וארגזים, הזירה הסטנדרטית עבור רוב המשחקים בז'אנר. מבחינת הצליל, Temuera Morrison היה מעורב כקולו של ג'נגו, אבל אתה יכול לומר שלבו לא נמצא בזה. המוזיקה היא אותה מוזיקה של מלחמת הכוכבים ששימשה בכל סרט וסרט מאז הראשון, ובשלב זה היא מעצבנת ממש לשמוע.
למרות קונספט הגון וכמה גאדג'טים מסודרים, לרוב המשחק הזה לא מהנה במיוחד לשחק. משחקי משחק מוגזמים שניתנים יתר על המידה ועיצוב חסר השראה הוציא הרבה מהמשחק הזה.
דירוג: 3/10.