מסיבת התה והמפלגה הרפובליקנית כמשפחה
הפריימריס האחרונים הניבו ניצחונות עבור כמה "מסיבת התה" הרפובליקנים. אני חושב שזה נהדר, ובואו נדבר על הסיבה.

העיתונות לא חשבה לדבר על תנועת מפלגת התה כאיום על המפלגה הרפובליקנית. הסיבה לכך היא שהם מקווים שכן, אבל אני לא חושבת שכן. אני רואה בכך תנועה יצרנית בתוך המפלגה כדי להדגיש את האחריות האישית והאחריות הפיסקלית, וזה דבר שהרפובליקנים עמדו בעד היסטורית.

המסיבה היא כמו משפחה גדולה - יתכנו ריבועים או אפילו ויכוחים על מה שנכון, אבל כולם עדיין אוהבים אחד את השני. יש הרבה מקום לאי הסכמה בתוך המפלגה. יש אמירה, "אם לכולם יש את אותה דעה, רק אחד מאיתנו נחוץ." הדעות השונות המובעות במפלגה הן תמיד בעלות ערך כדי לעזור לעצב את המצע.

אבל יש גם שאלת החלוקה הרפובליקנית שעלולה להביא לניצחון של הדמוקרטים בבחירות בסתיו הקרוב. זה יכול לקרות אם הרפובליקנים לא ייצאו ויתמכו ברפובליקנים של מפלגת התה שזה עתה זכו בפריימריז. הם עדיין רפובליקנים, ובזה עלינו להתמקד ולבחור אותם.

לפעמים עדיף שהמכהנים לא ייבחרו מחדש - גם כאשר מועמד חדש תפיל רפובליקני מכהן בראש הממשלה. אני עבור המועמד הטוב ביותר, ולפעמים זה אומר ששינוי הוא בסדר. רק בגלל שמישהו לובש את שם השם הרפובליקני אין פירושו שהוא או היא ראויים לבחירות חוזרות. אני רוצה לראות הוכחה בפעולה שהם עושים עבודה טובה.

אני חושב שהפריימריז האחרונים מצביעים על כך שאנשים עדיין לא מרוצים מהדרך שבה הדברים מתנהלים, וזה יכול לעבוד לטובתם של הרפובליקנים בנובמבר הקרוב. המועמדים הרפובליקנים צריכים להסיע הביתה את המסר של אחריות פיסקלית. המסר שילדינו ונכדינו יימעכו על ידי החוב הוא מסר רב עוצמה. ונזכיר גם כיצד החוב של מדינתנו נמצא כעת בבעלות מדינות אחרות - מה שקרה "לא לווה ולא מלווה להיות"?

מה שמדגישים מועמדי מפלגת התה הוא מרכיב מרכזי במצע המפלגה הרפובליקנית. מבחינה היסטורית תנועות אלה בתוך מפלגות הובילו לשינוי גדול במדינה, כמו זכות הבחירה של הנשים. בואו נחבק את זה וניקח את מה שחיובי ממנו ונעשה חזק עוד יותר. כואב שיכול להיות שינוי, הוא לא ייעלם על ידי התעלמות ממנו.