ממתין לביקורת סרטים

• אַפּרִיל 25, 2024

בימוי וכתב מאת רוב מקיטריק
תאריך שחרור: 7 באוקטובר 2005
זמן ריצה: 94 דקות
דירוג העורך: 4 מתוך 4 עזים


הקומיקאי דניאל טוש אמר פעם שכל האנשים במדינה צריכים לחכות שולחנות לפחות שנה מחייהם, והרעיון הוא שהחוויה תיצור תחושה של אמפתיה ופרספקטיבה לכל מי שצריך להתמודד עם לקוחות שירות המזון על בסיס יומיומי. . עכשיו, מעולם לא עבדתי שולחנות, אבל חלקתי מביניהם, בואו נקרא להם "עבודות נעימות". יש לי עדיין די. אולם מסיבה כלשהי, מה שאני עושה עכשיו לעומת מה שעשיתי אז משלם יותר ומכובד יותר (בתוך א מאוד חוש כללי). לא יכולתי לומר לך למה. אני פשוט יודע שאני אוהב את העבודה הזו יותר טוב.

אני גם יודע שלעבודה במסעדה בתפקיד כזה או אחר זו לעיתים קרובות חוויה משפילה וחסרת הרס שתשבר את רוחכם ותהפוך אתכם למיזנטרופה מהירה יותר מקורס מכללות ברמה הבוגרת בהיסטוריה אמריקאית. זו הסיבה שהסרט הזה קיים. הבמאי / הסופר רוב מקיטריק עבד חבורה של עבודות מסעדה מטורפות, בעלות שכר נמוך, ואז, כמו קווין סמית 'לפניו, כתב את מה שידע ויצר את התיאור האמיתי ביותר לקיומם של עבודתו היום יומית של שנאניגן , משותף המסעדה הממוצע שלך לשבת. אתה יודע, בעין של מקומות עם שמות כמו סנפליבעס, אלוהים-הו-אלוהים למה-היום, הרסק של הפלאב של רו ואינספור אחרים. ובעוד שכבר הסממתי את הכלל העיקרי מהעבודה במקומות האלה, הסרט הזה כתב אותו על קיר נירוסטה מכוסה שומן באנגלית פשוטה, ואז שפשף את הזבל שלו על הסטייק שלי כדי לוודא שהוא מביא את העניין הביתה: להיות נחמד לאנשים שמטפלים באוכל שלך.

הסרט הזה לא עשה את הקריירה של ריאן ריינולדס, שהכבוד שייך אליו ואן וילדר: קשר מפלגות (אה כן! לגעת בזה בשבוע הבא. כמו כן, מתי השם הזה השתנה? תודה ששמרת עליי IMDB עדכנית, אני מניח), אבל זה המשיך את המומנטום כמו דלי מים על אש שומנית. אין כאן שום דבר שמבדיל אותו וילדר אבל ריינולדס מגלם את ג'קס המעופף המהיר כל כך ללא מאמץ, עד שקשה מאוד לא לצחוק איתו.

אנה פריס (זוכרים אותה? היא הייתה בסרטים לפני שאיימי פוהלר הפכה להיות דבר) היא גם מקסימה וחכמה. זה תפקיד שגורם לי לאחל שהיא הייתה בדברים אחרים מלבד סוף הזבל של ה סרט מפחיד סדרות ומשחק קולי ברבים ככל שיהיו מעונן עם סיכוי לקציצות סרטים שהם הולכים לעשות. היא טובה. היא רק צריכה להראות את פניה (תרתי משמע) בסרטים טובים יותר.

אם כבר מדברים על שחקנים נשכחים מהאוג'טים, האם אני היחיד שמאחל לג'סטין לונג עדיין היה בסרטים? זאת אומרת, הוא היה פה ושם, בעיקר בסרט של קווין סמית המסקרן והמוזר טוסק, אבל הוא די טיפה מהרדאר כאשר שנות ה -2010 התרחשו. בכל אופן, בקינה שלי בצד, הוא מגלם כמעט את אותו בחור ששיחק בכל סרט שהוא היה בו - הדבר השקט והחדיר והמדובר היטב עם תעתועי פאר. אולי הוא עושה מעצמו משהו, אולי הוא לא - הנקודה כאן היא שהוא עושה את הצעד הראשון. אבל כמו שכל מי שעשה את הצעד הראשון יגיד לך, זה הדבר הקל ביותר לעשות. משם יהיה הרבה יותר קשה לפני שזה ישתפר.

מופעים בולטים אחרים כוללים את לואיס גוזמן כרדדימוס, מבשל יוצא מן הכלל ויוצר "המשחק", נושא NSFW למדי שמספק לנו תמורה נהדרת בסוף הסרט, צ'י מקברייד בתפקיד הבישוף, מדיח הכלים / פסיכיאטר התושב של שנייניגן, ואלנה אובאך כנעמי, עובדת השירות הספסטית, האלימה, הטרגית בסיום הקצה. כולם נפגשים ויוצרים כדור ענק של חוסר תפקוד שמתרפה בסוף יום ארוך רק כדי לעשות זאת שוב. ואתה בהחלט צריך לראות אותם עושים את זה. פשוט תשאיר את הילדים מזה.

** אני הבעלים של הסרט הזה ומתחבר אליו בכל פעם שאני רואה אותו. לא קיבלתי פיצוי על סקירה זו. **

הוראות וידאו: "בשערי האקדמיה" מפגש שלישי - גבולות באומנות | 2/4 פרופ' מנחם פרי (אַפּרִיל 2024).