ברוך הבא לעולם, טלולה סקיי!

• אַפּרִיל 19, 2024

במבט לאחור, כנראה שידעתי שזה בא. כמובן שזה היה תאריך היעד שלי, כך שבכל יום שעבר התקרבתי בהכרח. אבל, ישנתי באותו לילה ממש משביע רצון במיוחד ואיבדתי הרבה תקע ליחה כשהתעוררתי. וילדים, בהיותם הדברים הקטנים המתכוונים שהם, בטח גם ידעו. הבת שלי אמרה לי, ימים ספורים לפני שאני אצטרך לחכות לקחת אותם או לטפל בהם עד לשנה הבאה, כי היא אמרה שהתינוק יבוא לפני ליל כל הקדושים. ובבוקר היום בו נכנסתי ללידה, הצעיר שלי התכרבל אלי במיטה וביקש לינוק עם חיוך שובב על פניו. אני חושב ששנינו ידענו שזו תהיה הפעם האחרונה שהוא יניק את עצמו לעצמו, אבל אף אחד משנינו לא אמר דבר. וכשכולנו היינו מתכוננים, עשיתי את הגרסה שלי לקינון - הרגשתי שאני נאלץ לתת לילדים אמבטיה, שלם עם שטיפת שיער וייבוש מכה, וזה די יוצא דופן בעיניי לרצות לעשות בגיל 9 חודשים. בהריון. כמעט כמו בכל יום אחר.

זה נשמע כל כך טיפוסי, אני מניח, אבל זה היה יום הסתיו הכי יפה ואמרתי לבעלי שאני חושב שזה יהיה יום יפה שתיוולד תינוק. הוא הביט בי מצחיק, והפתיע אותי מהי תכנית מורחבת בשבילו - הוא רצה לארוז פיקניק ולקחת את הילדים לפארק ליום.
וכך, ביום כמעט כמו כל אחד אחר, ערפנו לרכב, אספנו אוכל ונסענו אל גן המשחקים הרוחות, הררי והריק. עלי הנפילה מעולם לא נראו כל כך יפים, ובילינו כמה שעות בהאכלת הברווזים וצפינו בילדים משחקים. מיד לפני שעזבנו, המיילדת / חברתי התקשרה ושאלה אם אנחנו רוצים ללכת איתם לגן החיות בשביל דבר ליל כל הקדושים. זה נשמע כיף, וידעתי שהילדים שלי יאהבו את זה, אבל משהו גרם לי לרצות להישאר קרוב לבית. אחר כך היא אמרה לי שהיא יודעת שאם אני לא רוצה להערים או לטפל, אני חייבת לעבוד!

כשהלכתי במעלה הגבעה התלולה הרגשתי את ההתכווצות הראשונה שהייתה שונה באופן שונה מכל התרגילים שהרגשתי עד לאותה נקודה. זה הרגיש טוב, כמעט, להיות שונה ולא גבוה והדוק כמו שהייתי רגיל אליו. זה בהחלט היה נמוך יותר בגופי, וגם אני הרגשתי קצת לחץ. אבל, זה לא כואב בשום פנים ואופן, אם לא הייתי עובדת לפני, אולי אפילו לא הייתי שם לב לזה. אבל זה כמו לרכוב על אופניים. אתה אף פעם לא שוכח את התחושה הזו.

אז המשכנו לשחק כי לא הייתי ממש מוכן להודות שאני עומדת בלידה. היו לי כמה כיווצים קשים בדרך הביתה, אבל גירתי אותם לרכיבה במכונית. המיילדת שלי התקשרה כשאנחנו נעדרים, וכבר התקשרתי אליה בחזרה (בערך 13 בערך בערך) היו לי צירים די קבועים, כמו 5 דקות זה מזה. היא גרה 4 שעות משם, אבל עדיין התלבטתי שיעזוב אותה מכיוון שטכנית אוכל להישאר ככה במשך ימים. למזלה, היא חשבה אחרת ואמרה לי שהיא בדרך, ואם אני טועה מאשר טעיתי.

כעבור חצי שעה הגיעה "ההצגה המדממת" המפורסמת. אלמלא אחד מספרי הלימוד המיילדותיים שלי שאומר שהתכווצויות עם מופע עקוב מדם בהחלט מסמנים צירים, זה אולי לא היה נראה לי אמיתי. התקשרתי למיילדת שלי בחזרה, אמרתי לה שכן, עכשיו טוב שהיא בדרך והתחלתי לנקות ללידה. החלטתי ימים ספורים לפני כן שאני רוצה להקים את בריכת הלידה במשרדו של בעלי. זה החדר הכי פחות עמוס שיש לנו, ויש לו גם דלת (חידוש כאן) וגישה לכל המוזיקה שלנו. אז התחלתי לעבוד בכדי להעביר את הדברים שלו מהדרך ולהשיג את כל האספקה ​​בפינה. הרגשתי את הצירים, אבל הם עדיין לא ממש הסיחו את דעתי. אם כי איכשהו הייתה לי תחושה איך זה יתקדם כי בעלי שאל אותי (בערך בשעה 16:00) אם אני חושב שהתינוק יגרום לו להיוולד ביום זה, או לא. אמרתי ללא היסוס שהתינוק יבוא לפני חצות.

כדי להעסיק את עצמי, ערכתי את שיחת הטלפון השבועית להורי כי ידעתי שלא אצליח לבצע את זה בקרוב. זה היה קצת אתגר לעבור את שיחת הטלפון הזו מבלי לשים לב, אבל לא התכוונתי להמשיך בכך שמשהו קורה. פשוט אמרתי להם שאני חושב שזה יהיה "בקרוב" שהתינוק נולד!

המיילדת / חברתי המקומית הגיעה בסביבות השעה 4:30 והיא בדקה צלילי לב ומיקום התינוק. היא עדיין הייתה LOA, בזכות טכניקת וובסטר, והתלהבתי שהיא במצב, מוכנה לצאת לדרך. הסתובבתי בבית כמו שכולם בישלו, וניסיתי להתעלם מהצירים ככל שיכולתי. בסופו של דבר ברחתי למעלה ושמתי קצת מוזיקה. העבודה הייתה כל כך שונה שאי פעם זכרתי! אחרי שתי עבודות אחוריות הייתי רגיל להיות ללא תנועה וביליתי את כל העבודה בתחושה כאילו אני הולך למות על הידיים והברכיים. זה היה ממש נעים! היה לי טוב להיות זקוף ולהסתובב. הייתי כל כך מרוצה!

(המשך להתעדכן בחלק 2 מסיפור הלידה שלה בשבוע הבא!)

הוראות וידאו: Eagles - Hotel California (Lyrics) (אַפּרִיל 2024).