אילוף זאב - סיפורו של לוקי - זאבים לחיות מחמד

• אַפּרִיל 25, 2024

זה הפרק השני לסיפור וולף - לוקי. אם פספסתם את ההזדמנות לקרוא את הפרק הראשון, הנה זה וולף - קישורי הסיפור של לוקי לשלושה וארבעה בתחתית העמוד!

אני זוכר תוכנית בטלוויזיה על איזה בחור שחי במדבר עם זאבים, אבל לא זוכר את שם הסרט. היה לו בחור שמנגן בסון או אבוב, וחבורת זאבים פראים מייללים ברקע לזה ... לא מתוך רוגז, אלא יותר בהרמוניה איתו.

ובכן, זה עשה את לוקי מאושר מצד אחד, ובכל זאת קצת עצוב מצד שני. היא הייתה ברחבי הסלון וחיפשה את הצליל. לא, לא בדלת האחורית ... ולא ליד האח ... לא בחלק האחורי של הספה, אלא בטלוויזיה. היא ישבה סנטימטרים מהטלוויזיה, סובבה את ראשה מצד לצד כשהיללו, והיא גם התחילה ליילל. ואז פיפתה לטלוויזיה, ולבסוף היא הבינה שזה לא זאבים אמיתיים, ונשכבה לידי כשראשה על רגליי, וכפותיה עטופות סביב רגלי בחיבוק כמו אופנה. כך נרדמה.

במשך כמה לילות ראשונים היא ישנה על מיטתי לידי, ראשה ממש לליבי. אני חושב שהיא אהבה את הצליל וזה הזכיר לה לישון בחפיסה. אחרי כמה לילות, היא לקחה לשמיכה שלה שנמצאת ממש ליד המיטה. זה הפך למיטה שלה. בהתחלה היא ישנה עם ראשה מתחת למיטה (כמו לישון במערה, הייתי חושב). אחר כך היא שמחה רק כשהיא על השמיכה.


היא הייתה החיה הקלה ביותר לרכבת בסיר, הייתה לה תאונה אחת בבית, ותפסתי אותה באמצע הזרם - כביכול. צעקתי עליה מייד, והרמתי אותה ליד הסחף והוצאתי אותה החוצה. היא הייתה מאוד נסערת, כי הבינה שאני לא מאושרת. כשניקיתי את הבלגן היא נשארה בחזרה ועשתה את עסקיה.

לקחתי שבוע חופש מהעבודה וביליתי את זה איתה. כשהייתי בבית הדלת האחורית נותרה פתוחה. היא יכלה להיכנס ולצאת כרצונה, ועבדנו על הכללים. עכשיו יש אנשים שאינם מסכימים עם אימוני אותה. כשהייתה גרועה, היא נחתכה על הבטן עם עיתון מגולגל באופן רופף, ואחריו הגיע מס 'NO חמור. בעיתון החדשות נשמע רעש חזק, אך לא באמת פוגע בהם. וכשעשתה משהו נכון, היא קיבלה שבחים רבה בחיבוקים, שריטות ונשיקות. היא למדה במהירות.

מדי פעם היא הייתה בודקת את הכללים, כדי לבדוק אם הם "השתנו" או עם מה היא יכולה להתחמק. לדוגמה, אסור היה לה להיכנס למטבח. היא ממש תניח את ציפורני הבוהן ממש עד גבול המתכת של השטיח והמרצפות במטבח. היא הייתה מותחת את גופה קדימה ומרחרחת, אך לא תעז למטבח. (בשבילי יש יותר מדי סכנות שם, ומכינים אוכל שם, כך שלא רציתי אותה במטבח).

עכשיו הכיף של אימוני רצועות. היא לבשה רתמת חזה מלאה (וצווארון עם תעודת זהות ותווי כלבת עליהם) והרצועה הייתה צמודה לרתמת החזה שלה. הסתובבנו בחצר האחורית ובבית ביומיים הראשונים - בסביבה שהייתה נוחה לה. (היא עדיין הייתה גור עצבני לפעמים ... כל דבר חדש נפגש עם מגע של פחד, ורצון עמוק לבדוק אותו - בתנאי שהייתי שם איתה.) אחרי כמה רגעים מצחיקים שהיא מתרגלת לצווארון , מעדות על כפות רגליה הענקיות (שהיא עשתה המון בחודשיים הראשונים, LOL) החלטנו לנסות את "החצר הקדמית".

OMG, דלת הכניסה נפתחה, והיא עשתה את שני המדרגות הראשונות והפכה קפואה, ארבע רגליים, נוקשות ככל שיהיו - היא הייתה בבהלה. עולם חדש לגמרי והיא מעולם לא ראתה אותו. הלכתי לאורך הרצועה ומשכתי אותו בעדינות והתקשרתי אליה. לאט לאט היא הגיעה אליי, זנב בין רגליה, וראש מטה. עד שהיא הגיעה אליי, אז היא עשתה ככל יכולתה כדי לחלוק את אותה נקודה בדיוק בה הייתי. לאחר כשעה של עבודה איתה, היא נחה בנוח בחצר הקדמית.

זה נמשך מספר ימים ספורים, וככל שהתקדמנו, היא הייתה מוצאת דברים אחרים שתהיינה קשוחה ברגליים. OMG מכונית חונה. ביומיים הראשונים היא פחדה ממכוניות חונות. עבורה הם היו מפלצות ענקיות שעיניה הרעות בהו בה. פיות מתכת ענקיות ומבריקות שרצו לאכול אותה. הייתי מרים אותה וסוחב אותה על פני המכוניות הרעות ביומיים הראשונים. ואז נראה שהיא מבינה שהם לא מזיקים וזה היה בסדר, כי לא פחדתי מהם.

יום שלישי לטיילות ... הגענו לחלק החיצוני של מסלול הבתים. נוקשה הרגליים שוב !!! מפלצות המתכת זזות .... מהר! לא יכולתי להתאפק, התפרצתי מצחוק. היא מיד הרימה אלי את מבטה, והתחילה לקפוץ סביבי בצורה שובבה. צחוקי שבר את פחדה. היא כבר לא פחדה מלהזיז מפלצות מתכת. בעצם מבט לאחור ... היא כבר לא פחדה מכלום אם היינו ביחד. סיבוב ארוך של שריטות, חיבוקים ונשיקות כיוון שלא פחדה לצאת לטיולים.היה צורך לטפל בזה; הלכנו לחנות המחמד המקומית לטפל. רק הרכיבה השנייה שלה ברכב והאחרונה חלה אותה. היא הייתה מכווצת למושב המשאית שלי (אבזם דרך אחורי רתמת החזה). לוקי הצליח להתיישב, להביט דרך החלונות, והפעלתי את האוורור כדי שתוכל לקבל ריח של אוויר צח. היא אהבה את זה!

כשהגענו לחנות חיות, לוקי ואני נכנסנו והסתכלתי עליה ואמרתי, "אתה יכול לבחור צעצוע אחד". הלכנו במורד המעברים לאורך 15 דקות; עד שמצאה משהו שהיא רצתה. אני לא צוחק; היא למעשה הצביעה על אוזן חזיר והזמינה אותה. אז לקחנו את זה לפנקס - כל הזמן שלוקי הביט בזה ביד - ודאגתי שלא לשמור אותו. לצחוק בקול רם.

בקופה אמרתי לה לשבת ולהישאר (שהיא כן הבינה וידעה, כמו שעבדנו על היסודות בבית). כששלפתי את הארנק, שמעתי ילדה צעירה צורחת מהתרגשות, "אמא, אמא אני רוצה זאב בדיוק כזה." ואז הרגשתי שמשהו נתקל בי. זו הייתה הילדה שהחליקה על ברכיה ותפסה את לוקי בחיבוק דובי. OMG - MOMENT PANIC !!! לא ציפיתי לזה וחששתי איך לוקי יגיב. PFFFFFT. לוקי אהב אותה, והחל לנשק אותה על כל הפנים. מניחה את כפותיה על כתפיה ומלקקת את פניה. בזמן שאמה ניסתה לחלץ את ילדה מחיבוקיו של לוקי, היא אמרה, מותק, זה לא זאב. אין להם זאבים בעיר. "למעשה גברתי, לוקי הוא זאב", אמרתי. ולבת שלך יש עיניים טובות מאוד לזהות גור צעיר כמוה. (זכור שהיא הייתה מעל 45 פאונד אחרי השבוע הראשון.)

חשבתי שהאם תתעלף, היא הפכה לבן רוח רפאים ונראתה עצבנית מאוד. אמרתי לה, אל תדאג, לוקי לחלוטין אוהבת את הילדה שלך, והיא לא מזיקה. האם נרגעה כשהבינה עובדה זו, ואף לקחה כמה רגעים להכיר את לוקי.

חלק ראשון מסיפור וולף - לוקי
חלק שלישי של זאב - סיפורו של לוקי - טיפול בזאב
חלק רביעי זאב - סיפורו של לוקי - טמפרמנט



דיאנה גייגר עורכת חיות מחמד אקזוטית



חמוסים: מדריך שלם - כריכה רכה

חמוסים: מדריך שלם - קינדל

גרסאות PDF חמוסים: מדריך שלם (גישה לקורא PDF בחינם)
חמוסים: מדריך שלם



אתר זה זקוק לעורך - לחץ למידע נוסף!

עליכם לקרוא גם:
מפת אתר אקזוטית לחיות מחמד
חמוסים - מדריך כריכה רכה וכריכה
קניות לחיות מחמד אקזוטיות (הכי בטוחות עבור חיות המחמד שלך)


מאמרים קשורים
מאמרים בעורך בחר
עשרת המאמרים המובילים
תכונות קודמות
מפת אתר





זכויות יוצרים על תוכן © 2019 מאת ג'ון דייוויד מטסון. כל הזכויות שמורות.
תוכן זה נכתב על ידי ג'ון דייוויד מטסון. אם ברצונך להשתמש בתוכן זה בכל דרך שהיא, אתה זקוק לאישור בכתב. צור קשר עם מנהל CoffeBreakBlog לקבלת פרטים.

הוראות וידאו: Michael Archer: How we'll resurrect the gastric brooding frog, the Tasmanian tiger (אַפּרִיל 2024).