זיהוי עצמי

• מאי 2, 2024

הזדהות עצמית היא סוגיה גדולה עבור אלו שעברו התעללות או שעברו התעללות מצד הוריהם. הילד שצופה בהוריהם שותים עד שהם מתעלמים חושב שהוא מוגדר על ידי בקבוק האלכוהול ההוא. הילד שצופה בהוריהם עולה גבוה לילה אחר לילה, חושב שהוא מזוהה איכשהו על ידי ההורים בשימוש בסמים. הילד שנאלץ להתבונן בהורה אחד מכה באחר, וזה שנחבט מתייפח ומפציר לו להפסיק, חושב שהם מוגדרים על ידי זה. הילד חושב שהם מזוהים איכשהו על ידי הטראומה וההתעללות, כאילו זה משקף אותם ולא את הוריהם.

איך ילד, או ניצול מבוגר מהתעללות בילדות, מגדירים את עצמם? כיצד הם מגיעים למצב של הזדהות על פי אמות המידה והאמונות שלהם? כיצד הילד נפרד מההתעללות שהם סובלים? כיצד הילד אינו מאפשר להתעללות להגדיר אותם? הקורבנות להתעללות בילדים מושפעים מהתעללות במשך שנים רבות. זה לא כאילו הילד מסיים את הלימודים, עוזב את הבית המתעלל וזה נגמר. הוא עמוק יותר מזה. יכול להיות שהטראומה שעבר הילד מאיימת לזהותם שנים רבות אחר כך?

אני חושב שהקורבן של הילד לוקח חלק ניכר מכל אשמה או אחריות להתעללות שהם סובלים בבית. זה כאילו הקורבן חושב שזו אשמתם שהוריהם כועסים זה על זה, או כועסים עליהם, כילדם. בתמימותם, הילד גדל מתוך אמונה שהם אשמים. זה רק עוד דבר אחד להוסיף לעומס האשמה שהם נושאים. לפעמים, מה שקורה הוא שהילד מנסה בשקידה לעשות הכל נכון, לדבר נכון ולעשות את מטלותיו לחלוטין. ההורים המתעללים יראו לרוב את ילדם ויעלו אותם מילולית. הם אומרים לילד שהצרות בבית הם אשמתם. פעמים רבות הילד מזדהה עם ההתעללות והקשיחות שלו.

אני מאמין שרבים מהקורבנות להתעללות בילדים נקבעים במחשבה שהם מוגדרים על פי התנהגותם של ההורה. חובה שהילדים ילמדו, ככל שהם גדלים לשנות בגרותם, שהם לא מזוהים על ידי הטקטיקה של הוריהם המתעללים. אני מאמין בתהליך שמוביל את הקורבן לזרועות ההזדהות העצמית המעצימות, בידיעה שיש להם כישרונות ומתנות ייחודיות. ילדים ומבוגרים אכן יכולים לרפא וללמוד להגדיר את עצמם בשיטה היצירתית שלהם.