סקירת CD - ציפורן ירוקה - הצאצאים השקטים

• מאי 17, 2024

כצפוי כשאתה בודק תקליטורים אתה נתקל לעתים קרובות יותר בחומרים שהם --- איך נגיד --- קצת חסרים. זו הסיבה שמפתיע יותר מדי להתקל במשהו באיכות זו. למעשה, זה מזעזע ממש. זהו דיסק מצוין!

אני חייב להודות בכך שמעולם לא שמעתי את הציפורן הירוקה מעולם, למרות שזו שחרורם הרביעי. כנראה שהנורווגים היו קיימים מאז 1990 לפני שהתפצלו ללהקות אחרות שקראו כמו מי מיהו מטאל שחור / דת ': קיסר, סטיריקון, יער הקרפטים, היער ושובל הדמעות.

המוזיקה היא מסוג הפרוג-מטאל, עם זאת היא לא שוכנת יותר מדי בסופו של הדברים, שבהם אינסופיות סולו של סינתיס מלכודות במערבולת של אי-חזרה. זה גם פרשנות פריכה יותר מהתפוקה הממוצעת של תיאטרון החלומות.

בראש הפרויקט עומדת טצ'ורט (aka Terje Vik Schei) שמלבד נגינה בגיטרה גם כותבת נתח של מילים וגם מוסיקה. עם זאת, מרבית הלהקה גם כותבת מה שהופך אותה למגוונת אך סולידית. ההרכב כולל גם: קג'יל נורדוס (שירה), מייקל קרומינס (גיטרות), שטיין רוג'ר סורדל (בס וגיטרות), קנת סילדן (קלידים), ואנדרס קוברו (תופים).

והשירים. אה כן השירים. זרוק את התקליטורים האחרים שלך במגירה, ילדים, כי אתה לא משחק שום דבר אחר די הרבה זמן. השיר הראשון הוא חתך הכותרת וגיטרות המסור הפתיעו אותי מהפסגה. בדיוק כשהם מתכווצים למצב של סיבובי ראש מלאים, שירת הקולות הנלהבים של קג'יל נורדוס מתנודדת לסמיכות מעניינת. באופן מוזר, השילוב עובד עם שאף אחד מהם לא מצליח על חשבון האחר.

"בין הקטן העדין לגובה העומד" יוצא מהשער והוא החתך היחיד שעומד בנפרד מהשאר מבחינת גישתו היישר לפנים. זה עד שלושת רבעים שבהם המעבר הקולי החלומי מאט את הקצב לרגע.

"בדיוק כשאתה חושב שזה בטוח" היא רכבת בורחת ללא בלמים, מקהלה נהדרת על זו. "מקום בשבילי" מתחיל בהכנעה בפסנתר מסונן, מיתרים וקול בסגנון טרובדור. לאחר מכן הוא מתחלף לריף מוחץ עצמות לפני שהוא חוזר לקול הנינוח. הם הולכים עם זה לפסוק או שניים ואז נתלים על עולי רגל, עדיין לא סיימנו. השיר מסובב פינה ופוגע בקטע כל כך טוב שהשיניים שלי כואבות לפני שאני מתכופף בחינניות (השיר, לא השיניים שלי).

"הרגע הנצחי" הוא הבא וזה אחד השיאים. זה נשמע כמו סאגה על סטרואידים. הריף מזכיר לי צבא של ג'וקים ענקיים בצעדה. כמובן, זה רק אני. הפזמון כאן פשוט נשגב.

השיר הבא, "Purple Door, Pitch Black" הוא יצירת מופת קולית. אם כן היה התחיל בעשור הזה, זה איך הם היו נשמעים. הפסוקים מצוינים והמקהלה .... לא שמעתי דבר כזה די הרבה זמן. לאדם שמתפרנס ממילים אני כמעט גמורה. איך עוד אפשר לומר מעולה?

"משחק ילדים - חלק 1" מאפשר לאוזניים להתבשל מעט במנגינה ווקלית וקסומה. "מתים אבל חולמים" מסתובב ברמקולים עם קולי נשמע וגיטרה מסודרת. מהפנט מקהלה על זה.

"ערימת הספק" זורק קצב זועף בתחילת דרכו, מעביר הילוכים לכמה פסוקים ועוד מקהלה נחמדה לפני שהוא שוב מסתובב בנתיב המהיר. הלוך ושוב זה נמשך עד שהוא פוגע בזוג של ריפים טעימים.

"כשהייתי אתה" הוא תמונת חלומות שלווה המצטברת לסיבוב-כוח. "משחק ילדים - חלק ב '" מושך את המושכות למסקנה עדינה.

מלכותי. עוצמתי. מלכותית. יוצא דופן. אתה בוחר את התואר. שירים מעולים, שירה פנטסטית והפקה פריכה. כן ... זה כל כך טוב.