ראיון - אנה קפר - פרק שני

• מאי 20, 2024

מורלי: חלק ממה שמדלק את התוכן הלירי של התקליטור שלך הוא הזמן שאתה מבלה במצרים שקודם ללהקה. האם אתה יכול לתאר את מה שעשית שם ואולי איך זה עשוי להשתנות איך אתה רואה את פעולותיה של אמריקה, אם בכלל?

רייס: הטעם הראשון שלי ממצרים הגיע בחורף 2004. מתוך מחשבה שחודש אחד יהיה מספיק כדי להרגיע את סקרנותי, הייתי שבועיים במצרים כשהבנתי שאני צריך לחזור. כשחזרתי בקצרה לארצות הברית, מכרתי את כל חפצי ועברתי לקהיר. זמן נחוץ הושקע בטיול במדינה ובהיכרות עם האנשים, השפה. ערכתי חוזה דירה באלכסנדריה עם חברתי שרה (שהיא כיום נערת הסוחרים אנה קפר), ולימדתי אנגלית בבית ספר לשפה.

זמן קצר לאחר מכן הייתה לי הזדמנות לעבוד בתעשיית הקולנוע, אז נסעתי ברכבת לקהיר וחייתי שם את השנה וחצי עד שנתיים ועבדתי כמנהל ליהוק. הפרטים האלה אולי נשמעים קסומים ואקזוטיים עבור חלקם, אבל אני משאיר הרבה אימה. הייתי נוכח בהפצצות על נואיבה וראס אל-שייטאן בשנת 2004, ואף על פי שנותרתי, הייתי עד לבריחת הזרים הבאים ממצרים. הייתי גם נוכח להפצצה על שארם א-שייח 'בשנת 2005, שהתרחש במסעדה שרק סעדתי איתה עם חבר. הפיגועים על דהב ב -2006 גבו את חייהם של אלה שהכרתי והייתי במרחק שעות מהסכסוך באותה השנה בין לבנון לישראל.

דבר אחד שהותיר בי רושם, ביחס לדעותיי על אמריקה, היה עד שהייתי בטלוויזיה הערבית. במערב כינה בוש את אל-ג'זירה - רשת החדשות העצמאית הגדולה ביותר במזרח התיכון - "שופר של בן לאדן" מכיוון שהוא שידר את מה שממשל בוש רצה לשמור מעיני הציבור. אם אנו כל כך בטוחים שאנחנו עושים את הדבר הנכון, מדוע המצפון והסודיות הרעים? לכנות אין צורך להסתתר מאחורי רעלה, או להסתנן. עד היום אני מכבד את הסיקור של אל-ג'זירה יותר מ- ABC או NBC או פוקס מכיוון שלאל-ג'זירה אין שום מניע אמיתי להאכיל את ההיסטריה של המלחמה האמריקאית כפי שעושה הרשתות שלנו. מצרים בהחלט שינתה את השקפותיי על אמריקה, אבל עוד רגע אעבור למחשבות על זה.

מורלי: שלושתם הייתם יחד לפני הצטרפותו של ריי. ספר לנו על מה הלהקה הזו עשתה ואיזה סוג מוסיקה אתה מנגן.

טרנט: קייל ואני נתקעים מאז 2006; לא מצאנו את ברייס עד סוף 2007. כשברייס הצטרף, גרתי בלוס אנג'לס ונסעתי לריברסייד לריבה בכל יום שלישי. היינו להקת המוסך הטיפוסית שלך, שיצאנו לירות וצילמנו את התצלום. "חלמנו" להפוך את זה לגדול, אך מעולם לא נקטנו בפעולות בכדי לגרום לזה לקרות. המוזיקה הייתה בעיקר שירים שקייל ואני כתבנו בחזרה ביום. באותה העת היינו עוסקים בצלחות וצרפים פרגיים. היה לנו זמר שהכה בכל שירי הראשי הנקיים, ואילו קייל ואני עשינו צעקות גיבוי. "השתלטות" משכה את ברייס ממש ליד המחבט, ובהמשך זהה גם עבור רייס. שום דבר לא התחיל באמת ללכת לשום מקום עד שרייז התחבר אלינו. עברתי לגור איתו ועם אחיו באותה נקודה ועכשיו, שנה לאחר מכן, כתבנו, הקלטנו וכרגע תומכים באלבום הראשון שלנו, כרך 1.



מורלי: איך הגיע רייס להיות בלהקה?

ברייס: רייס התגורר במצרים באותה תקופה שהתחלתי לשחק עם החבר'ה. כשנודע לי שהוא חוזר לקליפורניה, אמרתי לשאר הלהקה שאנחנו צריכים שננסה להיות הזמר שלנו. יום שלישי אחד הוא הגיע במקרה כשאנחנו מתאמנים אז הקפצנו על המיקרופון וכולנו אהבנו את הצליל. הקלטנו אז שירים שקייל וטרנט כתבו יחד, לפני שלפני פגשתי אותם, והחלטנו שזה יהיה מבחן טוב מסוגים. אז רייזי נכנס ולהקליט כמה שירה שקייל כתב. לאחר מכן נקבע שהוא יהיה הסולן שלנו. זה היה מאוד מגניב עבורי כי רייזי ואני תמיד ניגנו מוזיקה יחד, כותבים שירים מטופשים על ראיית ביגפוט, או על עונת ההזדווגות של גופרים. להחזיר אותו אחרי שלוש שנים שלא יצרנו יחד, יש לנו סיכוי להיות יחד בפרויקט מוזיקלי רציני וזה משהו שתמיד דיברנו עליו וחלמנו לעשות.

מורלי: למוזיקה שלך יש תחושה מזרח-תיכונית במקומות, כמו משבר. ריייס בילה שם אבל לא שמעתי שיש לאף אחד מכם. איך אתה בא לשלב סוג כזה של ויבר כשהוא לא כותב את המוזיקה?

קייל: רייס כן כותב מוסיקה עבור Ak! אני באופן אישי מעולם לא יצאתי מארצות הברית מלבד מקסיקו וג'מייקה - אבל בתקווה בקרוב. התחושה המזרח-תיכונית ההיא נראית כאילו לא הגיעה משום מקום. "השתלטות" משלבת במיוחד סוג של ויברט שכזה, כשכתיבת ההקדמה לשיר ההוא התברר לנו שסגנון המוזיקה הזה הוא אחד המפתחות של אנה קפר. אני חושב שרייייס ללא ספק הוציא מאיתנו את הסגנון הזה, מעולם לא הייתי שוקל לשחק במצב הזה בעבר. לנסות להביא את האווירה המזרחית ללא רייס זה לא יהיה אותו דבר, נראה שכולם עובדים יחד כשההיבט הזה של המוזיקה שלנו נכנס לפעולה.

מורלי: האם אנה קפר היא הלהקה הראשונה שלך?

רייס: כן אדוני!

ראה את הקישור למטה לחלק הבא של ראיון זה בן 7 החלקים!

הוראות וידאו: אדיר מילר מאלתר 2019- חלק ב' (המופע המלא) (מאי 2024).