קרול ווייטילה - האפיפיור הפולני

• אַפּרִיל 27, 2024

נולדתי בדור שלא הכיר אף אפיפיור אחר מאשר ג'ון פאולוס השני ושבשבילם התכוונו קרול ווייטילה והאפיפיור פשוט לאותו אדם. אף על פי שלא נולדתי עדיין כאשר הפולני הראשון בהיסטוריה הפך לראש הכנסייה, ניזונו מסיפורי היחסים שלי. מה שאני יודע הוא שהטלוויזיה הפולנית לא עשתה דבר גדול עם המתחם החדש ורק הודעה קטנה הוענקה - על פי מדיניות המשטר הקומוניסטי שלא תמך בקתוליות במדינה. סבתא שלי, שעד כה ממשיכה לעיתונים ומכריזה על בחירת קרול ווייטילה כאפיפיור, הייתה להוטה מאוד לחלוק את החדשות עם מישהו. אחרי שהיא הודיעה על זה לדודי שחזר מהעבודה, היא מיהרה עם כלב לטיול כדי לקבל קהל רחב יותר להודעה שרצתה להעביר.
איש בפולין לא קיווה לאפיפיור שמקורו בארצנו - אף אחד לא ציפה שמצב זה יקרה. עם זאת, האומה הפולנית הרגישה שעם הקונטיפיפציה הזו הרבה דברים ישתנו. אולם ביקוריו של האפיפיור לא הביאו רק דיונים עזים עם אנשיו, הוא גם היה מוכן להגן על אמונותיו - ולבקר את הפולנים על הדרך בה עקבו אחר כמה מהשינויים.
אני לא בטוח אם קרול ווייטילה, כאדם, התכוון כל כך למען הפולנים. כשבא לביקוריו בפולין, הוא תמיד שמר על גישתו הבלתי פורמלית כשדיבר על עברו או כשדיבר על דברים עם הקהל. הוא התבדח בקלות עם נעורים - בחלון בית הבישוף בקרקוב - ומספר למשל את סיפורו של אזרח קרקוב שהלך לרומא ולא חזר והתלבט אם מישהו טרח לחפש אותו שם.
במהלך ביקורו בשנת 1999 נשא ג'ון פאולוס השני את אחד הנאומים היפים ביותר שלו בהיסטוריה. במהלך הפגישה בוואדוביצה הוא כמעט היה מדלג על החלק הרשמי לטובת הזכר רגעיו בעיר, כשהיה ילד צעיר. האינטראקציה שלו עם ההמון הייתה מדהימה, שכן כל משפט שלו נענה בעידוד לספר עוד. הוא דיבר על בית הספר שלו, על חברים, על תיאטרון, על העוגה האהובה או פשוט תיאר אילו מבנים נמצאים סביב וודוביצה. הייתי באותה תקופה במרכז קרקוב אבל יכולתי לשמוע כל מילה אחת - בזכות הרמקולים שהיו פזורים בעיר העתיקה.
מבחינתי, כמו להרבה אנשים, היה ברור שג'ון פאולוס השני נמצא ... ותמיד יהיה שם. כשבדקתי כמה חדשות באינטרנט שהודיעו על מצבו הגופני הגרוע אני לא דואג הרבה - היה בטוח שהוא יתגבר על זה. הייתי מודע לכך שכולם מתים כשמגיע הזמן הנכון אבל נראה שקרול ווייטילה הוא בן אלמוות. אבל כשהחדשות הרעות היו סביבנו, התברר שהזמן הנכון לג'ון פאולוס השני מתקרב.
אני עדיין זוכר את היומיים האלה בהם כל הפולנים הרגישו כמעט אותו דבר. כשאתה נוסע באוטובוס במרכז שמעת את העדכונים על מצבו, אנשים מדברים, בוכים, שרים בסמוך לבית הבישוף. נראה שברגע מותו של האפיפיור הפולני העולם יגיע לסיומו.
ב -2 באפריל 2005 צלצלו כל פעמוני הכנסיות בקרקוב. כולם הבינו שפולין הפכה ליתומה ללא הקוטב הגדול ביותר שאי פעם יכול היה לדמיין.
דבר אחד שלבטח לעולם לא אשכח הוא שכמה מחבריי, שטענו שהם אתאיסטים, אמרו לי כמה הם יתגעגעו לאפיפיור שלנו. כל הטלוויזיה הפסיקה לשדר תכניות לטובת הצגת סרטים ותיעודיים הקשורים לחייו של ג'ון פול השני. אפילו פורטלי אינטרנט יהפכו לשחור לבן לתקופה בה הוכרז האבל הלאומי.
ביום ההלוויה נקבע חג הבנק - כך שלכולם הייתה הזדמנות לצפות בו בטלוויזיה. הסתכלתי מהחלון ... למרות שאני גר בשכונה צפופה בקרקוב, לא היה אדם אחד ברחוב. נראה שהעולם עצר לרגע, להזיל דמעה על האובדן הגדול שחווינו.
גם לאחר הלווייתו של קרול ווייטילה, הרחובות היו מכוסים נרות. אתה יכול פשוט לשים לב שמשהו חריג קרה. למרות שזה כבר שנים אחרי מות האפיפיור - אני בטוח שהוא עדיין נוכח בזכרונותינו ובחיי היומיום שלנו. כפי שקורה עם אנשים גדולים, ג'ון פאולוס השני לא עזב אותנו כשנפטר - הוא עדיין זכור ומוערך למי היה ולמה שעשה.