La Fleche d'Or - מוזיקה חיה חינם בפריס

• מאי 2, 2024

להיפרד מאוסטין פירושו יותר מאשר להשאיר את האמבט העירוני ברטון ספרינגס מאחוריו. הפרידה ממקומות כמו חדר הפילים וכספית, מקומות שמעניקים לאוסטין את זכויות ההתרברבות שלה כבירת המוזיקה החיה בעולם, הותירה לי חלל להתמלא.

בניסיון להשתרש בזירת המוזיקה בפריס, ביקרתי ברבים מהמקומות החשובים ביותר, אם כי מעולם לא היה באותו מקום פעמיים. ל'אולימפיה היא זכות מעבר, כל השמות הגדולים רצו שם. אולמות קולנוע ישנים הוסבו לאולמות קונצרטים ומועדוני לילה שמתחפשים כמקומות, האווירה המוכתבת על ידי המוזיקה. עם זאת, עדיין לא מצאתי את הגומחה שלי: מועדון לא יומרני, שנוח לארח ג'אז או פולק, רוק אלקטרוני או פופ בסביבה אינטימית שבה אמנים מתערבבים בקהל והעטיפה נותרה סבירה.

אני מגרד לבקר בפלך ד'אור מאז שנתקלתי בתזמון המוזיקה המגוון שלהם, כמה מופעים שהוזמנו לערב, כולם חופשיים למי שמוכן לעמוד בתור. הסקרנות הושבתה כאשר הבוקר (חמישי) הבטיח סיכוי לשמוע את אלה ליאן בקליפורניה. הקו החל להיווצר בסביבות השעה 7, זמן קצר לאחר מכן היינו כלבים בפנים. הייתה לי שעה להתפתל לפני שהתחלתי לפינה ממנה לקחת את המחזה.

עשיתי את המעגל דרך המרפסת של המסעדה בה קבוצות התגוררו בספסלי ויניל אדומים. הם סעדו משולחנות קפה והסתכלו על פסי הרכבת. חלקי אופניים ארוגים במעקה פרחו מעל הסריג, גלגלים כמו פרחים.

בבר בקיאו בירות מהחבית ומרקחת אגרוף. כשנשאלתי אם אני זוכה בלהקת שורש כף יד שמעניקה שתייה בחינם, שאלתי כיצד ניתן להשיג כזו. "לישון עם הלהקה או עם ההנהלה, מנחה!" הוא התבדח עם הפנים. חשבתי שעדיף לשלם את 5 האירו.

בירה ביד, מצאתי את אללה הספוגה את האווירה, התחממתי בפני הקהל ולא יכולתי לעמוד בפני ההזדמנות לברך אותה. בחינניות היא קיבלה את שבחיי למוזיקה שלה. "כשעשיתי את התקליט, לא ממש ציפיתי שמישהו ישמע אותו," היא ענתה. דיברנו על זמנה בדרך והחוויות שלי עקרו ונשתלו מחדש כאן.

המופע סימן את שחר יציאת אלבומה, בשורת הפיראטים, באירופה. הראשונה מבין שורה של אמני תקליטי פארגו שהופיעה, היא הודתה, "הייתי חייבת ללמוד מחדש את רוב השירים למופע הזה. עבדתי על אלבום חדש לגמרי." אלמלא היה עמום כמו נרות, הייתי יכול לתפוס אותה מסמיקה כשהם מנגנים כמה שירים מהתקליטור שלה דקות לפני תחילת הסט. "למה הם עושים את זה? כמה מביך," היא נאנחה.



מתוך המסגרת המוזהבת של הבמה היא הציצה אלינו. "כולם שם בחוץ? זה נראה קצת צפוף." היינו נעימים במהלך הסרנדה שלה שהתחילה את הבשורה כשהיא מפרקת את נוצותיה. הצרפתים איטי לרקוד, גם כשהמוזיקה כל כך מתרגשת. השירים שלה היו שירי ערש, הקהל שהופקד על פי הסיפורים שלה על הנוף והזמנים עברו בבית אביה.

האהוב עלי על השירים שלה, To Be Still מעורר תחושות נוסטלגיה מרירות. אני נזכר ברגשות שעולים בביקור בשכונת יוסטון בה גדלתי, רגעים יפים כמו קשתות גשם שפג תוקפם, לעולם לא להיות משהו יותר סולידי מאשר זיכרונות.

מרוצה מתפאורה תמציתית עמוסה במועדפים, מצאתי את דרכי אל החושך של ערב סתיו פריך. בחדר העמידה שלי היה מצרך לאנשים הנכונים, קו חרד שהתגבש ליד הדלת ונמתח מירי עיניים. המקום האידיאלי לז'אנר של הופעה אינטימית, ה- Fleche d'Or בורח מהיומרנות של מועדוני פריז רבים בכך שהוא מתגורר ברובע העשירי הגיאוגרפי פחות שייח '. הגיעו מוקדם כדי להימנע מבלה את הערב בתור המדרכה. כדי לקרוא לרדוף זה משלי ידרוש כמה ביקורים נוספים, אבל זה אכן יכול למלא את החלל.

הוראות וידאו: (Livecast) Long-Term Visas in Southeast Asia (מאי 2024).