מוחמד ~ מסנג'ר ונביא אחרון

• מאי 3, 2024

בפרק הקוראן קוראים לו ארבעים ושבע מוחמד. בפרק זה ניתנת העמוד הראשון של האיסלאם, לה-אלהה אלה אללה, אין אלוהים אחר מלבד אלוהים. זו הייתה המצווה הראשונה שניתנה למשה, "לא יהיה לך אל אחר לצדי."

פרק 47, פסוק 19
תדעו כי "אין אל אחר מלבד אלוהים", ותבקש סליחה על חטאיך ועל חטאיהם של כל הגברים והנשים המאמינים. אלוהים מודע לחלוטין להחלטותיך ולגורלך האולטימטיבי.

אין בשום מקום בקוראן שאומר לנו להוסיף את שמו של הנביא מוחמד להצהרה (שהאדה) מכיוון שאנחנו מכריזים על אמונתנו לאלוהים ולא למוחמד. כאשר שמו של מוחמד מתווסף להצהרת האמונה, הוא הופך לאדם שמזוהה לצד אלוהים. אלוהים יודע שמוחמד הוא הנביא שלו ואנחנו לא צריכים להזכיר לו ללא הרף. מדוע לא להוסיף גם את אברהם, מוזס, ישוע ושאר נביאי אלוהים להצהרת האמונה?

מדוע מוחמד יוסיף את שמו לציווי הראשוני של 'לעבוד את האל בלבד' שנגזר על כל האנושות בכל הדתות? הוא לא עשה זאת, חסידי האיסלאם הוסיפו זאת בעצמם, ומוחמד עבד את אלוהים בלבד.

מוחמד מתואר בקוראן כשליח וכנביא הסופי. לפעמים יש בלבול באשר להבדל בין שליח לנביא. שליח (ראסול) מוסר את דבר האל, ונביא (נבי) מביא תמיד כתבי קודש חדשים מאלוהים. כל הנביאים הם שליחים אך לא כל השליחים הם נביאים. מוחמד היה חותם הנביאים שהעביר את הכתב הסופי של אלוהים.

פרק 33, פסוק 40
מוחמד אינו אביו של אף אחד מכם. הוא היה שליח של אלוהים והנביא הסופי. אלוהים מודע לחלוטין לכל הדברים.

למוחמד הייתה משימה אחת במהלך החלק האחרון בחייו, למרות כל הסיפורים שנכתבו עליו, וזה היה להעביר לאנושות את הכתב הסופי מאלוהים, הקוראן. חובתו הייתה להעביר את המסר של האל לאנושות.

פרק 64, פסוק 12
תציית לאלוהים ותציית לשליח. אם אתה פונה, המשימה היחידה של המסנג'ר שלנו היא להעביר את המסר.

מוסלמים בימינו פירשו שלא כהלכה את המילים 'ציית למסר' כמשמעותן לציית למוהמד על ידי ביצוע כביכול חדית 'ושוננה המיוחסים לו על ידי אנשים כמו בוכארי, מוסלמי, אבו דאוד ואחרים שכתבו השערות וייחסו אותו לנביא. האנשים האלה לא הכירו את הנביא וכל מה שכתבו עליו היה שמיעת שמיעה ונוגדת את הקוראן. מי נתן להם את הסמכות לכתוב מלבד הקוראן כהוראות כיצד לעסוק באיסלאם?

פרק 45, פסוק ו
אלה הגילויים של אלוהים שאנו אומרים לך באמת. באיזו חדית 'מלבד אלוהים וגילוייו הם מאמינים?

יש חדיות שהנביא מוחמד אומר לחסידיו באופן ספציפי שלא לרשום שום דבר שהוא אומר מלבד הקוראן. משום מה התעלמו מהחסידות הללו לחלוטין.

"אל תכתוב ממני כלום; מי שכתב ממני משהו מלבד הקוראן, תן לו למחוק את זה." (מסופר על ידי מוסלמים, אל-זוהד וואל-ראקאיק, 5326)
הנביא אמר, "אל תרשום ממני דבר מלבד הקוראן." (מסופר על ידי אחמד, כרך א ', עמוד 171)

מוחמד עקב רק אחר הקוראן שהוא דקלם. נאמר לו גם לא ללמד את הקוראן כיוון שאלוהים הוא המורה של הקוראן (55: 2). מוחמד לא המציא את דתו שלו בזמן שהוא הלך בעקבותיו בעקבות הקוראן שנאמר בפניו ושאותו רשם, מכיוון שהוא לא היה קרוא וכתוב כפי שמוסלמים טוענים שהוא היה.

פרק 75, פסוקים 16-19
אל תזיז את לשונך כדי להחיש אותה. אנחנו זה שנאסוף אותו לקוראן. לאחר שנאמר אותה, תעקוב אחר הקוראן כזה. אז אנחנו שנסביר את זה.

למרות הסיפורים המרושעים שהפיצו אויביו במשך מאות שנים מוחמד היה איש אלוהים. הוא נבחר על ידי אלוהים למסור לנו את דבריו הסופיים הכתובים. איזו אחריות עצומה שבטח הייתה כאשר אנשים מסביב רצו שהוא מת בגלל שהוא עשה את עבודתו של אלוהים. כל נביאי אלוהים לא האמינו בתקופתם על ידי הסובבים אותם, למעט על ידי מעטים שידעו שהם מאלוהים, כולם התנערו והתעללו בהם על ידי הלא מאמינים ומוחמד לא היה יוצא מן הכלל. נביאים הם אנושיים ונבדקים גם הם.

מוחמד קיבל השראה מאלוהים. הוא נבחר להיות האחרון מנביאי האלים. עם מי אנחנו נחקר את אלוהים?

פרק טז, פסוק 123
ואז העניקנו לך השראה לעקוב אחר דתו של אברהם, המונותאיסט; הוא מעולם לא היה עובד אליל.