סטולפרשטיין, אבני זיכרון

• מאי 1, 2024

האבן הקטנה המעוטרת בציפוי פליז שוכנת במישור האדמה אך בולטת מסביבתה. סטולפרשטיין, אבן נגף או אבן נגף, אחת מתוך למעלה מ- 75,000 שנמצאת בערים ובכפרים רבים ב 22 מדינות אירופאיות. במיוחד גרמניה שבה יש יותר מ 7,000 בברלין בלבד.

"אדם נשכח תחילה כששכחו את שמו" - תלמוד. חלק מאנדרטה לזכר השואה בנו אבן אחת בכל פעם, תוך שהוא מחיה את שמו של מי שמת, או נרדף, במהלך הרייך השלישי.

חרוט על 10 ס"מ, קוביה היא מידע בסיסי ביותר: שם, שנת לידה וגורל, עם תאריכים אם ידוע, יחד עם "Hier wohnte" - כאן גר, אם זה אחד הרוב השוכנים מול הבית האחרון שבחרת. לעתים קרובות יש יותר מ"אבן נגועה "מחוץ לבית זה.

המילה הנצפית ביותר שנחקקה היא "ארמורתט" - נרצחה. לעיתים, "פרייטוד" - התאבדות או "פלוצ'ט בהד טוד" - נהרג בעת שניסה להימלט, "שיקסל Unbekannt" - גורל לא ידוע.

בתדירות נמוכה שמו של מחנה ריכוז ואחריו "Ueberlebender" - הישרדות.

ניתן להניח סטולפרשטיין למישהו ששרד מחנה ריכוז לצד סטולפרשטיין להורים או אחים שלא. משפחות "מתאחדות" מחדש.

"אבני נגף" אלה יכולות להיות לזכרם של יהודים, סינטי, רומא, עדי יהוה, נוצרים שהיו נגד המשטר, קומוניסטים, הומוסקסואלים, הנרדפים פוליטית, נכים נפשית או פיזית, עובדי כפייה.

אבל כולם הם אנדרטאות לזכר קורבנות הנאציזם: נרדפו, הושמדו, גורשו או שהצליחו להימלט על ידי בריחה.

פרויקט סטולפרשטיין היה השראתו של הפסל מבוסס קלן גונטר דמניג, שהיה לו הרעיון להנציח את קורבנות המשטר הנאצי בגרמניה בשנת 1990, והתחיל עם 1,000 צוענים שהונעו מקלן. הוא צייר מסלול שאורכו 16 ק"מ (כמעט 10 מיילים) מבתיהם לגני התערוכה בקלן-דוץ, שהיה אחד הטרמינלים למחנה הריכוז בוכנוולד 350 ק"מ, בערך 220 מיילים, ממזרח לקלן בתורינגיה.

דמיניג החל לחשוב על דרכים להנציח כל קרבן בנפרד ולא להתחקות אחר מסלול, וכומר האנטוניטירקירטה, במרכז קלן, תמך בו כאשר החל את פרויקט סטולפרשטיין בשנת 1993.

מאתיים וחמישים אבני זיכרון בעבודת יד יוצרו והוצגו בכנסייה.

בשנת 1995, עדיין ללא אישור רשמי, הוא התקין כמה אבנים לפני בתיהם של קורבנות קלן, ובשנת 1996 כמה עשרות נוספים בקרויצברג, ברלין. גם שלא כחוק, אם כי ניתנה אישור אחר כך.

בתחילה היה זה להנציח אסירים במחנות ריכוז אנונימיים שהיו להם מספרים במקום שמות. נוצרה אבן לכל מי שפרטיו נמסרו, כך ש"השם מוחזר ".

עין שטיין. עין שם. עין מנש - אבן אחת, שם אחד, אדם אחד.

גרמנים החלו לראות את האבנים לרגליהם או שהם קראו עליהם, והרעיון צבר במהירות חסידים, כאשר רבים החליטו להזמין אותם ביישוביהם. תמורת 120 יורו, כל אחד יכול לתת חסות למעידה חסום, ייצורו והתקנתו, וכל אחד מהם ממוקם רק ביוזמת אנשים וקבוצות, ולא ארגונים ממשלתיים.

כעת מי שיצור קשר עם דמניג נע בין קבוצות שכונתיות ושיעורי בית ספר ליחידים, והם יחקרו את כל סוגי הארכיונים, כמו גם את מאגר האנדרטה הרשמי של יד ושם ישראל לקרבנות היהודים בשואה בירושלים, כדי למצוא את שמותיהם של אנשים שגרו אולי בבתיהם וברחובותיהם.

הבלוקים ממשיכים להיעשות ביד. קוביית בטון מכוסה פליז שעליה נחרט הנוסח ביד, מכיוון שדמניג חושב שזה חלק מרכזי בהחזרת הקורבן לאדם. אחד עם שם וחיים. כבר לא סתם "מספר" שנהרס במחנה ריכוז.

יש רשימת המתנה ארוכה, וגונטר דמניג כבר לא הספיק להכין ולהניח את סטולפרשטיין, כך שמאז 2005 כל סטולפרשטיין נוצר על ידי הפסל מיכאל פרידריך-פרידלנדס בסטודיו שלו מחוץ לברלין. כל כך הרבה וכל אזכרה מרגשת כמו הבאה, אבל הוא אומר על סטולפרשטיין 34 שעשה פעם ל -30 יתומים וארבעת המטפלים שלהם שהיו אמורים להציב מול בית יתומים בהמבורג:

"הם היו בני שלוש עד חמש. לא יכולתי לישון שבועות."

גונטר דמניג מתקין רבים מהאבנים, לפעמים לבד אך לעתים קרובות יותר יחד עם תושבים מקומיים, קרובי הקורבנות ופקידים דתיים או עירוניים. זה אירוע קהילתי.

יותר ויותר ערים אימצו את פרויקט Stumbling Stones, אם כי חלקן עדיין לא עשו זאת, כולל מינכן, עיר הולדתו של הלאום הסוציאליזם.בעיקר בגלל שמינכן שנולדה שרלוט קנובלוך, לשעבר נשיאת המועצה המרכזית ליהודים בגרמניה, וחברה המובילה ותיקה בקהילה היהודית בעיר, התנגדה לאנשים שהלכו על שמות ההרוגים:

"בהתחשב בעובדה שעם ישראל נבעט בעבר עם מגפיים," היא אומרת, היא לא רוצה לראות "שוב שמות שלהם בעטו במגפיים והלכלכו."

מאז 2017 ניתן היה להניח את שטולפרשטיין על אדמות פרטיות ולא ציבוריות במינכן.

ישנם גם בעלי בתים שחוששים שערך רכושם עלול לרדת אם תונח אבן בחוץ, וידוע שסטולפרשטיין נקרע ממדרכות בכמה עיירות במזרח גרמניה, אם כי זה יוצא דופן ולא הנורמה.

במובנים רבים הגושים הם אנדרטאות לא רק "על ידי" גרמנים, אלא הם גם אמצעי נוסף "ש"גרמנים יזכרו.

אנדרטאות קטנות המנציחות את זכרם של אנשים, אלה שמתו ואלה ששרדו.


כאן גר אלברט ריכטר,
נולד בשנת 1912
הועבר לשוויץ 1939
נתפס בגבול
31.12.1939
כלוא ב
כלא לוארך
נמצא מת
3.1.1940


סמנים נוצצים אלה הפזורים לכאורה באופן אקראי בין ערים וערים מקלים על ההיקף של מה שקרה באותן שנים. תזכורות שאחת פתאום נתקלת בה ועצרת לקרוא כשהן מופיעות לאורך מדרכה, מחוץ לבניין שהיה הבית האחרון של מישהו או במקום בו עבדו, והמחשבה שמדובר באנשים רגילים; עם משפחה, חברים, שכנים וחיים.

ההבדל מניסיון לעבד את גודל המספר 11 מיליון, או לראות שם לא ידוע בקרב מאות אחרים על אנדרטה גדולה.

יש מעט מידע שנחרט על סטולפרשטיין, אך עובדות חשופות אלה, בשילוב עם בניין, שיכול להפוך הליכה לאורך עיר גרמנית ממוצעת או רחוב עירוני למסע בלתי נשכח חזרה אל ההיסטוריה, וחייהם של אלה שאינם ישכח.



(נקודות זכות: סטולפרשטיין מול בלומנטלשטראסה 23, קלן, לזכרם של זיגמונד, הלן וולטר קליין - זיגמונד, עורך דין בקלן ובנו וולטר נפטר באושוויץ, הלן מלב שבור. צלם מסקרדוטי - סטולפרשטיין מול סוהרמינגסטסטר 70, קלן ארנפלד, לזכרו של אלברט ריכטר רוכב אופניים מירוץ. הצלם ניקולה ... שתי התצלומים דרך דה.וויקיפדיה - ג'ורג'יו סקרדוטי, נכדו של זיגמונד והלן קליין, אחיינו של וולטר, מניח אבן יחד עם גונטר דמניג (ר ) צלם אודו גוטשאלק דרך Express.de - Dahlmannstraße ברלין, צלם קאי Uwe היינריך דרך tagesspiegel.de)

הוראות וידאו: אבני נגף (שטולפרשטיין) בברלין - הנצחה אישית ומיוחדת (מאי 2024).