צער הפלות

• אַפּרִיל 29, 2024

לומר שזה נושא חם זה ממש אנדרסטייטמנט. זה עורר דיון דתי סוער וזכה או איבד קריירה פוליטית. יש משפחות מפוצלות.

נכון להיום, אתה מתבקש להניח את הרגשות החזקים האלה בצד ולשקול פן אחר שלו. צער.

להיום, אתה מתבקש לראות את האישה בדרך אחרת. בחמלה.

אם אתה מתקשה במושג זה, שקול זאת. יש רגע בחיים שלך שאתה זוכר בפרטי פרטים. משהו השתבש. קרה משהו שלא אמור היה להיות, או שמשהו שהיה צריך לקרות לא קרה. תאונה? אסון טבע? מוות? גירושין? מחלה? הפרדה? מילים שאתה מייחל לך שלא אמרת? מילים שאתה מייחל לך שהיו לך?

אף אחד לא יכול לדעת איך הרגשת באותו הרגע. יתכן או שלא הייתה לך היכולת להפוך את התוצאה אחרת. אבל אף אחד לא יודע בדיוק איך היה אז חוץ ממך. אבל אתה לא רוצה שהרגע הזה יהיה החלק היחיד בך שאנשים רואים. אתה רוצה להתקבל - אפילו לאהוב - עבור האדם שאתה עכשיו, היום. אתה לא מושלם, אף אחד מאיתנו לא. אבל אתה רוצה להיות מוכר כבן אדם, עם כל מה שקשור לזה.

האם אתה מודע לכך שאתה מכיר לפחות שלוש נשים שעברו הפלות? אה, אולי אינך מודע לכך שכן. אבל בכל פעם שהנושא עולה, מישהו לוקח את הערותיהם של אנשים ללב. מישהו מרגיש משהו עמוק בפנים, שהיא אולי חוששת להביע. היא חוששת מאי הבנה, דחייה או גרוע מכך. העזים שבינינו עשויים לומר שהיא הביאה את זה על עצמה. כולנו חיינו את ההשלכות של ההחלטות שלנו, לא?

תאר לעצמך אם לא היית יכול להגיד למישהו שאיבדת את אמך, או שאיבדת ילד, כי היו אומרים לך שזו אשמתך? תאר לעצמך אם מישהו גינה אותך בגלוי ובחומרה כשנודע שאתה גרוש? איך זה מרגיש כאשר החבורות שילדך למד לרכוב על אופניים, הובילו את שיחת האחות בבית הספר לשירותים משפחתיים?

רק להיום אתה מתבקש לראות אישה שעברה הפלה כמי שכואבת. יום האם מזכיר לה שהיא אם, אך לא אם.

יום האם מאלץ אותה לבקר בתקופה קשה ואפילו טראומטית במיוחד.

יום האם מזכיר לה שהיא לא הצליחה להתאבל על אובדנה. שאף אחד לא רוצה שהיא תדבר על זה, כי הם מרגישים לא בנוח.

האישה שעברה הפלה מתאימה לתיאורו של אנרי נואן את "פצעי ההליכה". אנשים שלא יכולים או לא יתאבלו, ובכך הם לא מרפאים. זה משפיע - לעיתים לרעה - על כל פנים וחייהם. כל החלטה, כל מערכת יחסים, אופן ההתמודדות שלהם עם החיים, בריאותם הרגשית והפיזית.

אתה מכיר שלוש נשים. כל אישה שאתה מכיר מכירה גם שלוש נשים.

20 שנה לאחר ההפלה שלה, "אנה" אומרת שאמה עדיין לא יודעת על זה. רק שלושה אנשים עשו זאת. איש לא ייעץ לה. היא לא הצליחה להתאבל על ילדה האבוד. אנה אומרת לאחר זמן מה זה נראה לא מציאותי, מכיוון שמעולם לא יכלה לדבר על זה. היא בעיקר קהה - עדיין - מכיוון שהיא פשוט ענקית מכדי להתמודד איתה. לפעמים היא אפילו שוכחת מזה, עד שמשהו עולה בחדשות, או בשיחה שבה היא לא יכולה להשתתף.

בימי אמהות היא התמקדה באמה. אולם כמה שנים לאחר ההפלה היו להם ימים קשים לעבור.

אנה מתארת ​​ביצוע הפלה כחוויה מבודדת מאוד. הבידוד הוא בודד. היא אומרת שהרבה יותר קל להיות בהכחשה. ככה התמודדה.

זה לא כואב כל הזמן עכשיו, אפילו כשאנשים שואלים אם יש לה ילדים. עם זאת הכל חזר כשלא הצליחה להביא ילדים לעולם אחר כך. בשלב זה בראיון, אנה שינתה את הנושא.

תאר לעצמך איך העולם יכול להיראות אם רק להיום עוטפים את ידינו סביב הנשים הללו? אמר להם שהם חביבים ויש להם ערך? שאמנם אנחנו לא מבינים את החוויה שלהם, אבל אנחנו לא דוחים אותם בגלל זה?

מה אם היינו משתמשים ביום האם כדי לפנות לאנשים מהם נפרדנו מההחלטה הזו, ולהחליט לתת לעבר להיות ולהמשיך מהיום?

יש כל כך הרבה כאבים בעולם. בדיוק להיום, זרוק חלוק נחל לבריכה ותן לאדוות לקחת אותך לאן שהם עשויים.

רק להיום, בואו נעבוד לקראת

שלום.