מוזיקת ​​קאנטרי: תוויות עצמאיות או תוויות גדולות
הצפייה בתכניות הפרס ושמיעת מה שמשחק ברדיו העלתה כמה שאלות כשמדובר במוזיקת ​​קאנטרי. האם אמנים טובים יותר בתווית עצמאית קטנה או בחברת תקליטים גדולה? האם הם עדיין יכולים לשחק באוויר או לזכות בפרסים אם הם לא עם תווית גדולה? אני לא רק מדבר על הכוכבים הגדולים, יש להם בעקבות זה הדורש שהם יקבלו משחק אוויר, אני מתייחס לאמנים החדשים שלא נראה שהם יכולים לפרוץ לז'אנר או לשמור על קריירה ביחד אם אין להם מכה אחר מכה.

אמנים גדולים כמו טוב קית החלו לייקים משלהם מכיוון שהם לא רצו לנגן בפוליטיקה הנדרשת עם תווית ראשית עד וכולל הקלטת מוסיקה שהם רוצים להקליט. על תוויות מרכזיות יש יותר שליטה על מה שעובר לתקליטור חדש מאשר האמן. תראו מה קרה, לפי הדיווחים, עם טים מקגרו, הוא עזב את הלייבל שלו אחרי שנים רבות והם הוציאו תקליטור Greatest Hits שלא היה לו הרבה בכלל אם בכלל. כשהז'אנר כה כבד מכישרון, קשה להם ליצור להיט אחר להיט, ואם הם לא רבים ישוחררו מהחוזים שלהם. מי אשם כשחוזה לא מתחדש או אמן משוחרר מחוזה? האם זו חברת התקליטים או שהיא האמנית?

על ידי החברים הצביעו על תכניות פרס כמו ה- CMA ו- ACM, אי פעם תהית מיהם החברים? הרוב הם אנשי תעשיית התקליטים שהאשימו אותם בהצבעה לחסום כדי לוודא שהאמן שלהם ינצח. קני צ'סני הוא אחד האמנים שזכו לביקורת קשה בגלל השמועות הללו. יש לו גיבוי משמעותי מהתווית שלו, הן לסיבוב ההופעות שלו והן למהדורות הרדיו שלו. אני לא מוזיל את המעריצים בכלל, הוא עובד קשה ומסייר ברוב ימות השנה כדי לשמור על העצמי והמוזיקה שלו שם בחוץ עבור המעריצים. אבל כך גם אמנים אחרים והם לא מחזיקים מחצית הכסף מאחוריהם מהתווית ובכל זאת הסיורים שלהם אזלו באותה מהירות. טים מקגרו ופיית 'היל הם שניהם פופולריים מאוד ובכל זאת כשמדובר בתכניות פרסים הם לא מצליחים להשיג הפסקה, כאשר הם מסיירים ביחד או בנפרד הסיורים שלהם נמכרים בפרק זמן קצר. התקליטורים שלהם הם בדרך כלל בראש התרשימים, ובכל זאת נראה שהם לא מקבלים שום כבוד מהתעשייה.

השאלה נעשית, אם אתה לא מקבל את הגיבוי מהתווית שלך, האם כדאי לך להתחיל ולהתחיל משלך? זה נותן לך יותר שליטה על המוזיקה שאתה מקליט, אבל האם זה משתלם בטווח הרחוק? מה קורה לאמן החדש יחסית שלא מצליח להפעיל את האוויר כי הרדיו מנגן את "טעם החודש" עד כדי כך שאנשים מכבים את הרדיו? עודף יתר הופך לבעיה עבור כולם, יש רק כל כך הרבה פעמים שאתה יכול לשמוע שיר לפני שנמאס לך ממנו.

כעת יש לנו תוויות המשחררות תקליטורים עם מוסיקה "חדשה" בתקליטור ישן. אז המעריץ יוצא ומקבל את התקליטור החדש כשהוא יוצא, ואז כמה חודשים אחר כך מחליט הלייבל להוסיף שיר או שניים חדשים והם משחררים מחדש את התקליטור והמעריץ צפוי לצאת ולרכוש CD נוסף. במיוחד בכלכלה הזו, למי יש כסף לקנות דיסק בפעם השנייה רק ​​כדי להשיג שיר או שניים חדשים? אם זה הטרנד החדש, שאלתי למעריצים היא האם אתם מתכוונים לחכות לקנות תקליטור כדי לראות אם הם מחליטים שהוא “צריך” עוד מוזיקה חדשה עליו? או שתקנה אחת ותקווה שלא יעשו לך את זה? למי באמת יש את הכוח, המעריצים, האמן או הלייבל? לא ראיתי את התוויות הקטנות יותר שעושות את זה (יכול להיות שטעיתי) רק את התוויות הגדולות. אני מבין שכולו עסק, אבל מתישהו הם צריכים ללמוד שאנחנו אלה שמשלמים את המשכורות בכסף שלנו בסיורים, קונים תקליטורים וסחורה, מתי זה מספיק? עצרו ליד הפורום ותנו לי לדעת מה אתם חושבים.