נהנה ממריוויל בטנסי, ארה"ב

• מאי 17, 2024

מרילוויל ונוקסוויל הן עיירות תאומות כמו היידראבאד וסקונדראבאד בהודו. התרחש כאשר אחד נוחת, אתה נוחת בקנוקסוויל בשדה התעופה המינימלי של טייסון מקגי. ובכן זעיר בהשוואה לבנגלור, הית'רו ושיקגו שעברתי כדי להגיע לנוקסוויל. צריך לקחת אוטובוסים שאטלים בבריטניה ורכבות שמיים בשיקגו כדי להחליף טרמינלים לאלה הבינלאומיים. בעוד שבנוקסוויל יש קרוסלה אחת שהמטען שלך נופל ושם עומדים מקסימום 30 איש לטעון. לא כמו ההשתמטות והסחיטה הנוראיים כדי לשלוף את המזוודה על הקרוסלות הענקיות במקומות אחרים, כמעט ומושכות את היד שלך בתהליך מהשקע.

זה מרגיש כמו בית שביקרתי בו לפחות 5 פעמים וזה מאוד מנחם להיכנס לאותו בניין שבו אנשים יכולים להגיע ממש לביטחון, לנפנף ביי יקיריהם ולאסוף אותם גם כן! יכול להיות כל כך מפתיע מכיוון שבדרך כלל המשפחה נאלצת לעמוד מחוץ לשערי הכניסה ולהציץ פנימה כדי לבדוק אם האלימות שלהם יורדות. חיובי נוסף ויפה של טייסון הוא שאחד לא צריך להוריד נעליים של אחד ולשלוף את המחשב הנייד מהגב האחורי ואנשים 'מבוגרים' כמוני מקבלים כרטיס צהוב שעוזר לי לקפוץ את ה- que.

הילדים באים לאסוף אותי ולעתים קרובות הם נעשים בעבודה כשהטיסה שלי מגיעה בשעה 22 בערב, וזה קל להם. אני מסתכל על המכונית וברגע שאני רואה אותם אני מוציא את המזוודות החוצה ומקפץ פנימה. אין צורך בתרגיל החניה הגדול ומחכה כמו שזה נעשה בבריטניה. נוקסוויל מלאה בעצים ובשדה התעופה מגוון מיוחד של ברוש ​​מה שהופך אותו למוכר לי אפילו בזמן שאני מבקר.

תוך זמן קצר אני בבית ובחדר האורחים המוכר עם עלינה נרגשת שרוצה להראות לי את כל הצעצועים החדשים שלה ואת מדף הספרים החדש שלה. היא רק בת שלוש אבל אוהבת את ספריה וקריאתה. למרבה המזל מלמדים אותם לקרוא על ידי פונטים ולא כמו שאמרנו c-a-t חתול ו- b-a-t-bat וכו '. בקושי שלוש וקוראים, דעתי במחשבה.

מריוויל בחודש מאי קשוח וממש כמו בבנגלור שהשארתי אחרי. למרבה הצער עץ האפרסק נחרץ מאפרסקים שלהם, כולם מפולבלים על ידי הציפורים, אבל אני מוצא את שיח העץ השחור עמוס בפירות. במהירות אני הולך למוסך למחרת ומוציא את גליל רשת הפלסטיק ועושה מעין כלוב סביב הפירות. אני מקווה שזה מרחיק את הציפורים ההולכות ואליינה נהנית מהפרי שהם גדולים, ורודים ונראים עסיסיים כשעזבתי.

שני עצי האפרסק הצעירים נרתעו ונראים נהדרים כאשר העלים החדשים והירוקים הדקיקים שלהם רוקדים באור השמש. אני הולך לבדוק אותם כשהילדים אומרים שהציפורים אכלו את שתים-עשרה האפרסקים שעלו השנה. ברור שהם יצטרכו לקנות קצת רשת כדי לחסוך אותם בשנה הבאה! העצים צומחים במהירות ובזמן שאני שם אני מעמיס על השורשים קומפוסט פסולת רטוב ועשיר שנוצר מאז שקברתי הרבה ממנו בביקור האחרון תחת ערימת גזרי דשא. הקומפוסט המריח המתוק נישא בדליים ואני חופר סביב שורשי העצים ומעמיס אותו כדי לסייע לצמיחתו.

כשאנו עורים את רגלי העוף ומורידים את השומן מהירכיים, אני חופר חור עמוק ליד עצי הפרי ושוקע את הקליפות והשומן כדי לפרק ולהאכיל את העצים. אפילו עורות הסרטנים קבורים ולא מסריחים את האשפה. בפעם הקודמת קברתי קילוגרם גדול של לחם שום שהילדים שכחו במקרר וזה נהיה ירוק וכבה. זה הפך לקומפוסט נפלא הפעם, ששימש לשכבה של הטלאי הירוק בו נשתלו אצבעות הגברת (במיה) והברינג'ל (צמח ביצה). העגבניות הוכנסו לסירים שכן יש להם עמדה מקסימה עליה הם זוחלים. הסיר הקטן של כוסברה גם הוא ירוק ועסיסי ומוסיף טעם לכל הכלים שאני מבשלת.

אני אוהבת לקחת כוס גדולה של זרעי ציפורים ולשפוך אותה החוצה על שביל האבן ליד חלון המטבח ואני צופה בעופות כשהם באים בזמן שאני שוטפת כלים או מבשלת. קרדינל אדום מהבהב תופס את תשומת ליבי בכל יום ויום. ניתן לזהות אותי בקלות את המוצא של טיטמוז, קרולינה צ'יקיידס, יונים מתאבלים, קרולינה רנס, פינץ 'וכמובן את הקרדינל הזכר והנקבה והרובין האמריקני הגדול. הם באים ומאכילים את עצמם כל יום לשמחתי. אני מנסה לפטור את הסנאי האפור הגדול שמגיע ומגביל את העדכון ולא מאפשר לציפורים להשיג אף אחד מהזרעים. הזנת הציפורים מורכבת ממגוון זרעים המושכים ציפורים שונות שחלקן צוללות עצמן על האבן ומככבות את הזרעים לפני שאוכלות אותן. מוקדם יותר היה לאנדרו מזין על הדשא שלו וזה היה רעיון רע שכן הזרעים נפלו והנבטו ובלגן את הדשא שלו.

אני גורר את צינורות הגינון הקבועים לשני צידי הבית. אחד לגינה האחורית ואחד לפנים. אני מתקשה למשוך את הצינורות למרות שהם עטופים היטב על מעמד ומגיעים עם זרבובית נפלאה להתאמת התרסיס. אני משתמש בזרבובית כדי לרסס את הדשא ואת הירקות, אבל אני סוחב דליים לעצי הפירות במדרון, מכיוון שאני מרגיש שהם זקוקים להשקה כבדה יותר.

הפעם חבר נתן לאנדרו שלושה עצי תאנה. אני מעריצה עצי תאנה למרות שחברתי פלורנס בקנוקסוויל אומרת שהם הופכים אדירים ומשתלטים על הרבה מקום. לאנדרו לא אכפת שכן יש לו גינה אחורית גדולה מאוד ואלו במעלה המדרון.גם הם קיבלו מנה של עור עוף ושומן ובתקווה שהם הופכים לגדולים בהרבה ברגע שאחזור בעוד חצי שנה! אני לא יכול להתגבר על איך עצים מקבלים שישה חודשים בדיוק כדי להתבסס לפני שהשלג ותנאי ההקפאה ישתלטו. כאן בהודו הקלחת שלה כל הזמן.

הפעם למדתי בבריטניה שאפשר להשתמש בשמיכה תרמית במיוחד באזאליות וקמליאס שאינן יכולות לעמוד בהקפאה. האזליאות שנטענו בשנה שעברה בגינה הצדדית של אנדרו נראים שופעים ונחמדים והוא אמר שפרח היטב לפני שהגעתי. לנוקסוויל ומריוויל יש חורפים מתונים יותר מבריטניה ובכל זאת גן דייווידס מנבט את הפרחים הנפלאים ביותר באביב ובקיץ.

סחבתי זנגביל מהחותם של שלמה לשתול בגן של אנדרו ואיריס צהוב. אבל האירוסים בקנוקסוויל ומריוויל מדהימים והם פרח המדינה. אז הזנים הגדלים שם הם מבלוגי מחשבות ופשוט מהממים.