יום הגן הראשון

• מאי 3, 2024

התחלת בית הספר היא אבן דרך רגשית ענקית להורים ולילדים. בין אם לילדים ניסיון קודם בגן או מעולם לא למדו בבית הספר, ילדים בדרך כלל עוברים לכיתה או לבניין חדש, פוגשים ילדים חדשים ומתחילים עם מורה חדש. החברה בונה את "היום הראשון לגני הילדים" עד כדי כך שגם ילדים שמצפים בקוצר רוח לזה יכולים לחוות מאמץ רגשי מההתרגשות.

קשה ליצור מערך המלצות "אוניברסאלי" להורים שיעזרו לילדים לקבל יום ראשון נהדר לגן, מכיוון שכל בית ספר וכל מורה שונים זה מזה. יש ילדים שנוסעים לגן ילדים באוטובוסים בעוד שיעורים מסוימים מעורבים הורים במשך חלק מהיום הראשון. יש הורים שיש להם גמישות להשתתף ביום הראשון, ויש כאלה שיש להם חופשה מייד לעבודה.

היום הראשון של הגן שלי של בתי היה קרוב למושלם ככל שאני יכול לדמיין. מה שאני יכול לעשות זה לתאר מה הפך את זה למופלא, ולמה אני חושב שגישה מסוג זה יוצרת חוויה חיובית לילדים. בבית הספר היסודי של בתי יש מדיניות מאוד פתוחה לגבי הורים ואפילו אחים בכיתה, בגן הילדים ומעבר לו. זה מקל מאוד על ההורים להיות שם לילדים ביום הראשון מבלי שיהיה צורך למצוא בייביסיטר לאחים צעירים או בלי להרגיש פולשניים.

כשהגיעה לבית הספר, אפילו עבור אותם הורים שלא יכלו להישאר, המורה צילמה כל ילד ומשפחתם ממש מחוץ לכיתה. (בנוסף להיותו רגע מסביר פנים, בסופו של דבר, התצלום הזה חזר על עצמו ביום האחרון ושתי התמונות ערכו ספרי-אלבום של אלבום תמונות קטן משנתם שהילדה ניתנה במסיבת היום האחרון.) התלמידים התבקשו בואו למצוא מספר שהרגיש בנוח על השטיח ומשפחות חיכו סביב החלק החיצוני של החדר. ילדים עצבניים יותר בחרו מושב בשולי השטיח וההורה שלהם יכול לשבת בצד. למורה היה הורה לקבל משיעורו את אחיו הגדול של ילד שבכה ואמו לא הצליחה להישאר לפני שעזבה לעבודה כדי לבוא לשבת איתו זמן מה.

המורה הציגה את עצמה ואמרה לכל ילד שיהיה להם מגירה מגובשת כדי להחזיק חפצים לאורך השנה. לכל ילד הוענקה תווית עם שמו מודפס מראש והצליחה לעבור לקוביות (כמה ילדים בכל פעם) ולהניח אותה על מגירה "שהרגיש להם נכון." היה נהדר לראות שהילדים יצטרכו ליצור תחושת בעלות אפילו על המרחב הזעיר הזה במקום שיהיו קוביות עוד דבר נוסף שיושם עליהם. כשכולם היו נכנסים לפעילויות לוח השנה הם היו עושים כדי להתחיל את היום בשארית השנה ואז לשיר קצר כיצד לאיית אדום. הורים התבוננו ושרו יחד.

כעת, כשהילדים שכנו והשתעשעו והתחילו להרגיש בנוח, בשלב זה המורה שלפה עותק של ספרה המקסים של אודרי פן, "היד המתנשקת". הסיפור עוסק בדביבון צעיר העצבני מהלימודים ורוצה להישאר בבית עם אמו. האם נותנת לו "יד מנשקת" - נשיקה במרכז כף היד שהוא יכול להחזיק איתו וללחוץ אל פניו אם הוא יחסר אותה לסחוב אתו ביום הראשון שלו. ברגע מקסים הוא מחזיר לה אחד למקרה שהיא תתגעגע אליו בזמן שהוא איננו.

בסיום הסיפור, המורה של בתי אמרה לילדים שהיא רוצה שהם יידעו שכשם שהוריהם אהבו אותם והתגעגעו אליהם בזמן שהם היו בבית הספר, שבזמן שהם היו שם היא אהב גם אותם והיה דואג להם במהלך יום הלימודים שלהם. לאחר מכן היא הזמינה את הילדים שאם הם היו מוכנים שהוריהם יחזרו הביתה הם יוכלו (בזה אחר זה) לקחת חותמת לב קטנה לכל אחד מבני המשפחה שהיו שם ולהחתים לב בכף היד שלהם כדי להודיע ​​להם שזה בסדר ללכת ולהחזיק אם נפספס אותם בשאר היום, ונוכל להחתים אחד מהם בשלהם. אם הוריהם כבר היו עוזבים, הם הניחו את הבול על פיסת נייר כדי להביא אליהם הביתה בסוף היום והיא חתמה את ידם.

רוב הילדים עשו זאת באותה תקופה ומעטים היו צריכים שהוריהם יישארו עוד קצת. זה היה רגע מקסים באמת ודרך כל כך בטוחה ואוהבת להשאיר את בתנו לחוויה שלה. אחרי היום הראשון הזה, כמעט ולא שמתי לב לסוגיות מעבר או פרידה בעת הנשירה, והורים אליהם דיברתי הביעו רגשות כהוקרת תודה והכרת אמון כלפי המורה (שלימים מצאנו שהם היו ראויים להפליא!).

אני יודע שיש הרבה בתי ספר שמרגישים שזה מה שהכי טוב לילדים זה להיפרד בשער ואמץ את הכיתה הראשונה שלהם בעצמם או להתחיל את היום הראשון באוטובוס. אני יודע שיש לכך סיבות פרוצדוראליות ופילוסופיות. אבל מצידי, אני עדיין מאמין שילדים בני 4 ו 5 הם צעירים להפליא וצריכים, לפני הכל, להרגיש בטוחים ואהובים.אני באופן אישי לא רואה שום תועלת שילדים יידחפו מאזור הנוחות שלהם, כאשר במקום זאת הם יכולים לאפשר למורה ולכיתה שלהם להיות הרחבה של אזור הנוחות הזה. אני גם חושב שזה מקל הרבה יותר על ההורים שלא יהיה צריך לתהות איך נראים המורה והכיתה של ילדיהם.

אשמח לראות שיותר בתי ספר ומורים יחשבו כי גם אם ההורים אינם ממלאים תפקיד קבוע בכיתה כי יש ערך במעבר עבור ילדים רבים (וגם הורים!). אני תמיד אוצר את הזיכרון של היכולת לשתף את אבן הדרך של בתי ולדעת שזה הרגיש בטוח ונוח עבורה. אפילו עכשיו, כשאנחנו מתקרבים ליומה הראשון ללימודים שלוש שנים אחר כך, אני יכול לחוות אותו כאילו היה אתמול ולהתקרע כשאני כותב עליו. עם זאת, בבית הספר של בתי, ההורים והאחים נמצאים לעתים קרובות בכיתה ולילדים ניתנת רמה גבוהה של חופש בכיתה, ולכן חוויה זו אותנטית לחלוטין לסביבת הלמידה הכללית.

אשמח לראות יותר מורים והורים משתפים רעיונות ואסטרטגיות כיצד לאפשר להורים וילדים לעבור ביום הראשון של הלימודים במסגרת הפילוסופיות השונות של בתי הספר. שתף את היום הראשון שלך בסיפור הגן בפורום CoffeBreakBlog לגיל הרך.


ספר נהדר למורים ביום הראשון ללימודים, אך גם להורים המכינים את גן הילדים שלהם לעצמם:

הוראות וידאו: השבוע הראשון של תמרי בגן!!???????? וגם גזרתי את הפוני!!! (מאי 2024).