תודה בשנת 2006

• מאי 3, 2024

אני אסיר תודה על הרבה דברים; עם זאת, אני חייב להודות שלא לעיתים קרובות אני חושב על אסירת תודה ביום ממוצע בחיי. באופן מסורתי חג ההודיה נועד להודות על "שפע של מזל טוב", ובמיוחד על המזל הטוב שעליו צפו הרגלים בסופו של דבר. יש להניח שהם התיישבו עם הילידים האמריקנים לחגוג ולהודות על התוצאות הסופיות של המאמצים המשותפים שלהם למסיק ולחברות. אני חושש שיש לנו תמונה מעוותת מאוד כשאנחנו שוקלים השקפה זו. האמת היא ש"המזל הטוב "של הרגל הגיע למחיר גבוה מאוד בצורה של מחלה, מוות, רעב ומלחמה. היה מעט שלום וידידות בין אבותינו האירופים לבין הילידים האמריקאים. האינדיאנים שילמו ביוקר עבור תאוות הבצע שלנו. ובכל זאת, למרות כל מה שאנחנו יודעים, המסורות והסיפורים נמשכים.

אולי זה מכיוון שזה כל כך חשוב שנקח רגע - אולי יום - להבין כמה אנו ברי מזל, למרות צרותינו הרבות, ושאנחנו מביעים הכרת תודה על כל הברכות שלנו.

זו הייתה שנה קשה עבורי, אך הקשיים הללו גורמים לברכות שלי להיראות בהירות ונועזות יותר מאשר אם היו באים אלי בקלות. אני אסיר תודה על בנותיי. השנה הם בני 16 ו -20 והם לומדים להיות מבוגרים צעירים. הם עושים טעויות, אך הם לומדים מהם. כמה מהטעויות האלה שוברות את ליבי; עם זאת, אני צופה בשתי נשים צעירות שמתפתחות וזהו מסע מדהים. אני מבין שהם לא היו יכולים להיות האנשים שהם אמורים להיות בלי כמה טעויות לאורך הדרך. הדבר החשוב הוא שהם יידעו שלעולם לא אפקיר אותם, בלי קשר לטעויות שהם עשויים לעשות. תמיד נהיה משפחה ותמיד אהיה שם בשבילם.

אני אסיר תודה על כך שאני הורה יחיד. כן, לפעמים זה קשה יותר מאשר אם היה לי בן זוג במאמץ זה; עם זאת, יש לה גם את התגמולים! לא הייתי סוחר רגע של הורות כי למדתי כל כך הרבה - על עצמי, על הבנות שלי, על אהבה - במיוחד על אהבה! הורות היא מסע מדהים ואני כל כך אסירת תודה להיות אמא!

אני אסיר תודה על ביתי. יש משפחה של סנאים שבונים קן במרזבים של ביתי. אני צריך לצייר - מבפנים ומבחוץ. אני מעסיק את כמות קש האורן שנופל על הגג ומכסה את החצר שלי. אני לא אוהב לקום כל שבת בבוקר לנקות את זה. אבל זה הבית שלי. זה שומר עלינו, מגן עלינו מפני היסודות, מספק לנו מקום להתכנס בו כמשפחה ומעגן אותנו לקהילה. העצים השופכים את התזמורת בסתיו ובחורף, מספקים צל באביב ובקיץ. את הסנאים האלה שמצאו בית בביתי אפשר להסיר והם יבנו קן בעץ בחצר האחורית ויציבו לנו מופע כשאנחנו יושבים ליד שולחן ארוחת הבוקר כל בוקר. ברגע שאני גורר את עצמי מהמיטה ומנקה את זה כמו שצריך, אני גאה לקרוא לזה ביתי.

אחרי חצי שנה ללא הובלה, יש לי את המכונית חזרה! הצלחתי לקבל עבודה שנייה שלא לקחה הרבה זמן מהמשפחה שלי כדי להרוויח את הכסף כדי לתקן את זה. זו הייתה ברכה אמיתית ואני מאוד אסיר תודה לג'נטלים שגילו סיכוי לבחון את כישורי התכנון שלי בשטח שלא הוגדר.

יש לי משרה מלאה וקבועה. יש לי עבודה שמספקת לי לא רק משכורת, אלא גם הטבות כמו ביטוח בריאות, תכנית חיסכון, ומספקת סיוע שכר לימוד עבוריי ללמוד בבית הספר. אני עובד עם אנשים נדיבים, נדיבים, חביבים ויותר ממקורבים - הם חברים אמיתיים!

אני אוהבת לכתוב ומצאתי מקומות רבים שבהם ניתן לחלוק את מתנת המילים שלי, כולל CoffeBreakBlog. אני יכול לדבר את דעתי ולא להיות נרדף. אני גרה בארצות הברית, כשאישה, יש לי זכות בחירה ואני לא צריכה לדאוג שאיבד אותי למוות מכיוון ששכני מאשים אותי בהפקרה מינית. אני לא מועמד לדין כנואפת בהאשמות האנס שלי. אני לא צריך לדאוג שבנותיי יהיו חשופות להטלת מום באיברי המין הנשיים או שיידרשו להן ללוות זכר בכל מקום אליו הן הולכות. אני יכול להביע את דעתי, כמו גם הם, וכל אישה אחרת שגרה כאן. אני יכול להיות גאה להיות אישה!

בשום דרך אינני מנסה לומר שהחיים מושלמים בארצות הברית או שאין פגמים וחוסר איזון נורא בחברה שלנו. יש. עם זאת, לזמן מה, חשוב שנממש את כל מה שיש לנו שעליו אנו מודים. נוכל לחזור לתקן את שאר העולם מחר. להיום, בואו נודה!

הוראות וידאו: שיר עד - היו שלום, תודה - מילים: טוביה ריבנר | לחן: מוני אמריליו | ביצוע: נתן סלור - Nathan Slor (מאי 2024).