המקרון

• מאי 4, 2024

מאז שגרה בצרפת, שום ארוחה לא הושלמה ללא קינוח אפרה. עם מנות קטנות יותר המופצות לקורסים בפועל, תמיד נותר מקום למשהו מתוק. עם זאת, נמנעתי ממקרונים מזה זמן מה שזכרתי את מרקם הקוקוס של מקבילתם האמריקאית ומתייג אותם מלאכותיים מדי בגווני סל הפסחא המבריק שלהם. אבל זרוע בזרוע עם חבר והביט בכוס השיש של הקינוח בשורות של כריכי העוגיות השבריריות שאלגרה אמרה, "יהיה לי מקרון." ולמרות שלעצמי אז צלמתי פנימה, "אנסה גם אחת."

אז שם בדלפק הקונדיטוריה עייננו והתלבטנו בעשרות טעמים, ולבסוף בחרנו נייר לבן לבן עם כמה מהם שחצינו בזהירות. חלקנו עוגיות בשמים כמו סגול, לחם תבלינים, וניל, פיסטוק, פטל ושוקולד, נהנינו מפיקניק מאולתר בדלפק הקפה של בית Epicerie Grande בון מארצ'ה שם הזמנו תה חלבי להשקות את המתיקות. ובדיוק כך, המקרון התווסף לרשימת העמסות הצרפתיות האהובות עלי.

החלטתי להעניק כמה מקרונים לחלוק עם אמי וקפצתי אל Ladurée בגודל הכיס בתוך כלבו האהוב עלי, Printemps, כדי לאסוף את הגנאצ'ים. לדורה עצמו הוא שהמציא את מגוון העוגיות הזה בפריס של שנות השלושים. חבר את אצבע האצבע והאצבע שלך יחד להכנת O וזה בערך בגודל של עוגת פטיט. בערך יורו כל אחד, קופסה מלבנית קטנה ומוארת בצבע ירוק מנטה היא בערך 20 דולר, לא זולה, אך לא הוצאה שנחסכה עבור יקירי אמא. כשהגעתי לטקסס שטופת השמש עם עוגות יום ההולדת הקטנות שמתאימות לכל מארי אנטיונט, פיצחתי את המכסה ולחצתי אחת בכל יד פתוחה בהתלהבות. בעיניים פקוחות שאלתי, "אז מה אתה חושב?" התגובה הייתה קצת פחות נלהבת ממה שחזיתי. "הם טעימים כמו מרשמלו," אמרה אמא. היא אוהבת מרשמלו אבל משהו במבט על פניה הסגיר את העובדה שזו לא הייתה מחמאה. חיפשתי אחר מישהו שיחלוק את העונג שלי, לא היו לי נוטלים, הנחתי את הקופסה במקרר. שם הם ישבו בחושך עד לנקודת התפוגה.

הם לא בשביל כולם אבל משהו בי חייב לצעוק MACARON. האם זה הצבעים הצעקניים? בעלי הגיע עם חבילה דקה באורך זרועו, עטופה בגאווה בנייר חג מולד מהורהר. מוכשר לספר ענק של מקבלי מקרון חשבתי, "אני לא יכול לאפות כדי להציל את חיי. איזו מתנה מוזרה." אם כי זה לרוב חוצה את דעתי לאחר פתיחת מתנות שהוא נותן בציפייה כזו. ברפרטואר כלולים מקרונים מלוחים שאני בקושי יכול לדמיין, שכן מרשמלו ומליחות אינם שייכים לאותה ביס.

לא חלפה שנה מוקדמת יותר והוצג לי ספר נוסף. אני מניח שבוודאי כתוב בגורלי שאני מבשל מקרונים או לפחות מלכלך את המטבח בשם מבשל אותם. אני מתכוון לאסוף את המרכיבים: חלבון ביצה, אבקת שקדים, אבקת סוכר וסוכר ולעשות כמיטב יכולתי שלא להתכווץ למתכון, וזה מה שבדרך כלל מסבך אותי בזמן האפייה. אם אני מתחיל לשאול, "האם העוגה הזו באמת צריכה כוס שלמה של סוכר, חמאה או מרכיב קלורי שומני אחר?" אני יודע שאני בצרה. אני אראה לך לראות את התוצאות, עם זאת, אני מצפה לקטסטרופה כשהם מסומנים בתיאור "הם המשיכו להיות במחסור בגלל הקושי להבריא אותם", בוויקיפדיה.

הרבה יותר קל מאפייה לקנות אותם ליד המזוודה במכולת. אנחנו אוכלים את כל המגרש ברכב בדרך הביתה, פותחים אט אט את הניילון, בוחרים בקפידה מועדף, ואז סוגרים את חבילת הצדפות, רק כדי שייפתח שוב תוך דקות ספורות. הן גם מגיעות לגלוש בכל חנות קפואה אהובה על נשים צרפתיות, פיקארד. הבולנג'רי הפופולרי פול מוכר אותם קטנים או גדולים לצד המקרה שלהם של טרטות קיש גבינות. נסה אחת בפעם הבאה שאתה בפריס או אופי אצווה. בתאבון!