חיים חדשים לאחר הפסד
בספטמבר של השנה שעברה התברכתי בתינוק, דין. אחרי שבן זוגי ואני איבדנו את בננו - והילד היחיד - קרייג, בשנת 2006 נותרנו עם תחושה שלעולם לא נהיה הורים. זו, יחד עם האובדן הנורא, הייתה מציאות קרה ונוראה שעומדת בפניה. אז כשדיקן הקטן הגיע למקום היינו מובנים מעל הירח. מעולם לא חשבנו שזה יקרה לנו. כמובן שזו הייתה רגשות מעורבים - לא שיש לנו קרייג לפגוש את אחיו הקטן וכדי שנראה את שניהם יחד - אבל בהחלט הרגשנו תחושת תקווה ומטרה חזרה לחיינו.

אני זוכר שחשבתי ללדת ילדים זמן קצר אחרי שעבר קרייג מהעולם הזה. המחשבה לא ישבה איתי בנוחות. למעשה, ככל שבכיתי שהאובדן שאינני עוד הורה, פשוט לא יכולתי להרהר ברעיון של ילד אחר שיכנס לחיי שלא היה קרייג. כשקרייג נפטר אני נזכר באנשים שאמרו דברים כמו, "אתה עדיין צעיר. . . יהיה לך ילד נוסף, "כאילו קרייג היה איזו מצרך להחלפה. זה ממש הרגיז אותי, אבל כמו תמיד הסתכלתי על פני המילים שנבחרו בצורה לא נכונה למחשבות המשמעות היטב שנמצאו מאחוריהן. 'ילד אחר' התחשק לי להכניס זר לחיי. האבל שתפס את ליבי לא יאפשר זאת. הדבר היחיד שבאמת רציתי, וזה הגיוני לי, היה לשוב איתי לקרייג היפה שלי. אך ככל שחלף הזמן, ליבי התחיל להתחמם לרעיון להביא ילד שוב בביתנו. הפחד להזדקן ללא ילדים בסביבה היה מניע רב עוצמה. נולדתי להיות איש משפחה. אהבתי את קרייג בחיי. הוא עשה את כל הדברים האחרים כדאיים. בלעדיו שום דבר כבר לא היה הגיוני.

כשנולד דין והסתכלתי על הנס היפהפה הזה שהיה מונח על חזה אמו, חשתי אהבה טהורה. לגעת בראשו ולהחזיק את אצבעותיו הקטנות הייתה חוויה כל כך עוצמתית. מאז שעבר קרייג, הייתי מורעבת מאותה חיבה קלה ויפה שרק ילד מביא. לקבל את זה שוב, למרות הכל, היה משכר. זה לא היה סתם 'ילד נוסף'. הוא היה דין הקטן והיפהפה שלנו; מלאך שנשלח אלינו מעבר - מקרייג אולי.

ללדת ילד אחרי שאיבד ילד זו לדעתי חוויה מרפאת ומשמחת. ילד זה אינו מחליף. מושג זה אינו הוגן הן כלפי הרך הנולד והן מפני הנפטר. זהו מושג לא בריא ומטריד אם, כהורה מתאבל, אם זה מה שאתה מאמין. לא, ילדכם הנולד הוא אדם יפהפה, חזק, ייחודי ומיוחד מאוד שנוכחותו לבדה כבר סייעה לשתי נשמות לרפא, ושחלומותיו ורצונותיו האישיים יחפשו בהתאם לאמונות שלהם ותמיד נתמכו על ידיכם ההורים. .



הוראות וידאו: "היא קיבלה כנפיים": הניתוח הנדיר שגרם לחיה לזוז אחרי 17 שנה (מאי 2024).