אין זר להתעללות בילדים

• מאי 1, 2024

זה לא מאמר שקל לכתוב, אלא מאמר הכרחי. אני לא זר להתעללות בילדים. כילד, אחיי ואני התעללנו. ההורים שלי היו אלכוהוליסטים ועם זה הגיעה התעללות רבה. אמי הייתה שיכורה מאוד מרושעת. אבל, כשהיא לא שתתה, היא הייתה האדם הכי נחמד שהיית רוצה לפגוש. תמיד היה לה לב גדול בכל הקשור לעזרה לאנשים, אלא אם כן הייתה שיכורה. האלכוהול שינה את כל מה שקשור לאישיותה. זה בהחלט היה מפלצת.

אני זוכר ש"התינוק "עם החגורה. אני זוכר שצפיתי בנעליים וחפצים אחרים עפים לעבר אחיי ואחיותיי הגדולים. אני זוכר דברים שקרה שלא אחזור עליהם כאן במאמר זה. היו הרבה ויכוחים. חג המולד בדרך כלל לא היה זמן שמח כי ההורים שלי היו תמיד שיכורים. צפיתי בהתעללות באחי ובאחיותיי הגדולות. הם תמיד התעללו יותר ממני או מאחותי הצעירה. להורים שלי היו שמות 'מיוחדים' כשגדלנו. הם לא היו שמות טובים. הם לא חיבבו שמות כינוי. אני יכול לומר בוודאות שכל אחד מאיתנו היה מוטרד מהשמות שנתנו לנו. לאמא שלי היה המון פחד והיו הרבה תנאים בחיינו בגלל הפחד שלה. חונכנו עם הפחד הזה. כמו שאמרתי, אני לא אכתוב על הרבה מה שעברנו, אני פשוט לא מרגיש שזה מתאים כרגע. עם זאת, אם מישהו מכם תרצה לדבר איתי יותר על כך, אתה יכול לשלוח לי דוא"ל כאן באתר.

אני כן זוכר כמה זיכרונות 'שמחים' עם הורי. אלה היו התקופות בהן הם לא היו שיכורים. אני זוכר שהייתי בקמפינג. אני זוכר שביליתי את רוב זמני בחוץ ושיחקתי, רק כשהייתי צריך לחזור הביתה לפני החשיכה. שיחקתי כדורסל כל יום בילדותי. היה יום אחד במיוחד כאשר אובחנתי לראשונה כחולי פסוריאזיס, וישבתי לרגלי אמי, שזה עתה חזרה הביתה מהעבודה ועדיין לא התחלתי לשתות. התחלתי להקניט אותי בבית הספר בגדול בגלל הפסוריאזיס שאנשים יכלו לראות. היא ליטפה את ידה בשיערי. זו הייתה הפעם היחידה אי פעם שאני זוכר אותה עושה את זה. היא אמרה לי שזה יהיה בסדר. מעולם לא שכחתי את המילים האלה. הם יישארו איתי לנצח. למה? כי זה הראה לי שהיא אכן אהבה אותי, אי שם בעומק.

בעשר השנים האחרונות אימי ואני התקרבנו די. היא הייתה עדיין פוגעת מילולית ורגשית כשהיא שתויה ואני למדנו את הכישורים להתמודד עם זה. לא הייתי מדבר איתה כשהיא הייתה שיכורה כי זה העלה יותר מדי מילדותי והיה לי קשה להתמודד עם מה שהרגשתי. ראיתי כמה גדול לבה של אמי בעשר השנים האחרונות. היא עזרה למשפחות בשעות חג המולד לקנות מתנות לילדיהם כשההורים לא יכלו להרשות לעצמם. היא דאגה לי במצבי המתעלל עם בעלי באותה תקופה והיא דאגה לילדים שלנו, מכיוון שבננו היה זה שהכי התעלל בשני הילדים. היא עזרה לי כחוק בזמן שהלכתי לבית משפט בבקשה למשמורת והפרת הוראות.

כשאמי הייתה חולה מאוד לפני שנתיים, עברתי המון רגשות. רגשות מאוד חזקים. אבל, יצא לי לשמוע אותה אומרת לי שהיא אוהבת אותי לפני שהיא עברה והייתי צריך לומר לה שאני אוהב אותה.

הייתי עד גם לילדי שעברו התעללות. בני סבל את מרבית ההתעללות מצד אביהם. יום אחד, כשבנו היה בן תשע, הוא נפגע בפארק הקהילתי שלנו, על ידי אביו, והיום הזה שינה הכל. כשהוא חזר הביתה ואמר, "אני לא יכול להסתובב יותר", השארנו את המתעלל שלנו. עברתי את זוועות מערכת בתי המשפט ממקור ראשון ונאלצתי לשלוח את ילדי לביקורים מפוקחים ובלתי מפוקחים אצל אביהם כשהפצירו בי שלא אמנע מהם ללכת. בשלב מסוים, הבן שלנו הסתתר במושב האחורי של הרכב וסירב ללכת לביקור בפיקוח. כיום שניהם בונים מחדש את מערכות היחסים שלהם עם אביהם ונראה שהכל מתנהל כשורה. הבת שלנו כיום בת 16 ובננו כמעט בן 18. זה לקח שנים, אבל הם מתקשרים עם אבא שלהם. הם מבינים שחלק מהדברים שהוא אומר ועושה אינם בסדר, אבל הם מתמודדים עם זה כשזה עולה.

אני מניח שהסיבה שכתבתי על כך היא לעודד אחרים שם בחוץ שאני יודע מה אתה חווה. אני יודע איך זה מרגיש שיש פלשבקים. אני מבין איך זה מרגיש לשלוח את ילדך לביקור כשהם מבוהלים ללכת. אנא דעו, קוראים, שאם אתם צריכים לדבר על אחד מהדברים האלה, אתם יכולים לשלוח לי דוא"ל ואשלח אליך דוא"ל. אנא דע כי הלכתי בהליכה שלך, במידה מסוימת, שכן המסע של אף אחד אינו זהה לזה של האחר. אבל, אני כן מבין ואכפת לי. אני מצפה לשמוע ממך. דעו גם שלמרות שהתעללות הייתה סוגיה בעברכם, יש תקווה שניתן לשקם מערכות יחסים, יתכן שזה סיכוי קלוש, אך הדבר אפשרי.

הוראות וידאו: מחריד: התעללות פיזית ונפשית בפעוט I ניסוי חברתי (מאי 2024).