תמונות של הריון הן בכל מקום במדיות היום

• אַפּרִיל 28, 2024

אני צופה במסלול פרויקט ומאחל שההצגה לא תעבור מערוץ בראבו לחיים. כמה תמונות של נשים הרות יכולות לערוץ Lifetime לערוך את קטעי הפרסום בשווי של שעה? לא נורא, פרויקט המסלול הראשון של העונה היה לעצב בגד יולדות!

תמיד הערכתי את בראבו שהוא עושה מאמץ לשלב בתוכם תכונות שונות של אורח חיים מכיוון שדימויים של נשים הרות נמצאות בכל מקום בתקשורת בימינו. תופעה זו מאכזבת עבור ילדים ללא ילדים, והופכת להיות קצת מהממת במהלך תקופת החגים. כיצד מטח תמונות ההריון הזה משפיע באמת על החיים?

אתמול שמעתי קבוצת תלמידים מדברת על כמה נערות בהריון (נשים!) שהיו בטקסי סיום התיכון שלהם. אחד אמר שתים עשרה, עוד שמונה! ואלה לא היו הריונות ראשונים: לבנות היו פעוטות בקהל, שהוחזקו בחיקם של סבים וסבתות.

הייתה לי חברה אחת בתיכון שילדה ילדה בשנה הבוגרת שלה. אני זוכר שהרגשתי עצוב שהיא ויתרה על עצמה - החליטה להסתפק במחייה עם הוריה (החבר לא היה מוכן להיות אבא) בזמן שהיא טיפלה בתינוק שלה. יתכן וההחלטה שלה לא עומדת היום בעצב רב.

מהי החיבוק הפתאומי לכאורה של אימהות אצל נשים צעירות מאוד, לא נשואות? אני יכול רק להאמין שהכוונה מכוונת. הפרסום מייצג תנועה בשלושים השנים האחרונות לערך להחזרת נשים, בהריון ו יחפים, היישר חזרה למטבח.

וגם אני לא מדבר כאן על הורות - אני מתכוון לאמהות. קח לדוגמה את הסרט ג'ונו. הנה מודל לחיקוי מאוד מגניב, לא מעט מתעניין בנישואין - או לגדל ילד לצורך העניין. האידיאל שהוצג הוא של אישה אצילית בהריון. גם בנות התיכון עם ילדים בסיום הסיום לא התעניינו בנישואין - רק בהריון.

נשים נשואות - אלה המתמקדות בבניית שותפות מתמשכת - נראות נדירות בימינו. לאחרונה פגשתי אישה צעירה שאמרה לי שהיא בחרה לא לגור עם אביה של ילדיה כי הוא לא היה "חומר אבא." היא מחפשת גבר שרוצה לטפל בילדיה - ולעזור לה לקבל יותר. אם היא לא מוצאת בן זוג לחיים זה בסדר כי היא אמא - זו המטרה העיקרית שלה בחיים.

כשאני התבגרתי, תמונות של נשים הרות בתקשורת היו נדירות והיו שונות זו בזו בין תמונות של נשים חזקות המבקשות מימוש עצמי וסיפוק באמצעות עיסוק בקריירה. חשבו על מרי טיילר מור, רודה, מופע לו גרנט ואחרים - מופעים שלעולם אינם חוזרים בשידור חי בטלוויזיה. לחלק מהנשים בתכניות הללו היו ילדים, אך גם חיו חייהם נפרדים מלהיות אמא - משרות, שאיפות, תחומי עניין, תקווה ...

כעת נראה כי המילה אמא ​​החליפה כל תואר אחר עבור אישה. אישה היא "אמא" או "לא אמא". אין קריטריון אחר להתייחס לחיי האישה. סליחה על השליליות, (אולי זו ההשפעה המצטברת של פרסומות לפני החגים) אבל בשנות החמישים אישה הייתה מדונה או זונה ועכשיו אישה נתפסת כאמא, אמא לעתיד, או ... כלום.

וגם, אני מרגיש שההיריון הוא תרופת פלא. אני מקבל את התחושה המאיימת מאוד שהאמהות החדשה, באופן אירוני, היא תחליף להתבגרות. לעתים קרובות ההנחה היא שסבא וסבתא ידאגו לצאצאים המוקדמים. אם לא סבים וסבתות, אז המדינה תקבל את תפקיד המטפלת לאם ולילדים. אחרי הכל, מי יכול לעבוד בשכר מינימום ולממן מעונות יום בימינו?

ההשלכות של הבלאגן להריון הן, למעשה, מדכאות. הקיץ פגשתי אישה בת 19 בבית מחסה ללא קורת גג לנשים מוכות עם ילדים. היו לה שני פעוטות ותינוקת. (מרבית הנשים שם היו צעירות מאוד מאוד.) היא התרברבה איך היא והחבר שלה המציאו את סיפור הסוללה כדי לקבל את קבלתה לתכנית של ארבעה חודשים כשהם היו "בין דירות." שאלתי אותה אם אי פעם דאגה לטפל בשלושה ילדים; לא נשואים, וללא סיכויי עבודה אמיתיים. היא צחקה ואמרה, "אתה חושב שמישהו אי פעם הולך להכניס אמא וילדיה לרחוב?"

האישה הזו רואה בבירור את האימהות כצורת הביטחון הסוציאלי שלה ואני משער שנשים רבות מרגישות אותו דבר. ככל שהחברה מאייסת יותר ויותר את ההיריון, נשים יותר מניחות שאמהות מבטיחה ביטוח לאומי לכל החיים.

והתוצאות יכולות להיות טרגיות. הצעירה עזבה את המקלט לאחר ארבעה חודשים ועברה לגור עם החבר שלה. נראה שהוא לא התלהב מהורות כמו שהיא הייתה מכיוון שתוך חודש הוא הרג את תינוקה.

הוא נלקח לכלא וילדיה נלקחו על ידי שירותי הרווחה.והיא צדקה! ילדיה היו סוג של ביטוח לאומי. בלי ילדיה, חדרים במקלטים חסרי בית הפכו נדירים מאוד. בפעם האחרונה ששמעתי, היא עזבה את העיר ואני יכולה רק לקוות שהיא מצאה דרך לשרוד לבד. וזה מדכא לחשוב שהחיים שלה לא נחשבים בעלי ערך בלי הילדים שלה. אני מקווה שרוב האמהות הצעירות לא יסבלו מהשלכות כה חמורות, אבל אני חושד שרבות יתעוררו מחלומות ההריון הנגרמים בהוליווד עם קצת טלטלה.



עורכת נשואים ללא ילדים קודמת מציעה מבט מאוד מעניין והומוריסטי על ניצולן של נשים הרות בפרסום עכשווי בכתובת: //www.coffebreakblog.com/articles/art16589.asp

הוראות וידאו: עידן מנסה לגנוב לי את היום הולדת (אַפּרִיל 2024).