ביקורת: ערבה עיוורת, אישה ישנה

• מאי 2, 2024

עבודותיו של הרוקי מורקמי תורגמו לשלושים ושמונה שפות, תוך כדי שבחים והכרה מצד מבקרים וסופרים כאחד. הרומן שלו קפקא בחוף (2002) נבחר לאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר של 2005 על ידי סקירת הספרים של ניו יורק טיימס. הסופר ג'ון אפידייק הכריז את קפקא כ"נוקב-נפש מטאפיזי ", ודניאל הנדלר, aka Lemony Snicket, כינה את מורקמי כ"מתרגל הבדיוני הגדול ביותר שלנו."

האחרונה של מורקמי, ערבה עיוורת, אישה ישנה ממשיך את התמהיל של מורקמי של ריאליזם וסוריאליזם, ומשלב את הפנטסטיות עם הרגיל. ניו יורק טיימס המבקרת לורה מילר כתבה, "אמנם כל אחד יכול לספר סיפור שדומה לחלום, אבל זה האמן הנדיר, כמו זה, שיכול לגרום לנו להרגיש שאנחנו חולמים אותו בעצמנו."

שוכנים במקומות ברחבי העולם, כולל יפן מולדתו של מוראקמי, ווילו העיוורת הוא אוסף סיפורים שכתב הסופר במהלך העשורים האחרונים האחרונים, סיפורים הכוללים מגוון נושאים מרתק: איש קרח, גחלילית, חתולים מוזרים, קוף יוזם, כמו גם בני אדם שמתמודדים עם אובדן, מוות, ושלהם מיניות.

אני חדש בסיפורת הקצרה של מוראקמי, אבל נהנתי מהעסק שלי ווילו העיוורת. להלן שלוש מהסיפורים מהאוסף:

ב"שנת הספגטי ", צעיר בודד מנסה לקזז את בדידותו של קיץ מסוים אחד בשנת 1971 עם אמבטיות ספגטי שהוא מבשל לעצמו בשיטתיות, בעזרת סיר בישול אלומיניום ענק," גדול מספיק כדי לרחוץ רועה גרמני בו . " באמצעות מרכיבים מפתים ("חלקיקים עדינים של שום, בצל ושמן זית"), הצעיר מייעד כל יום את ספגטי כשהוא מבשל, באכילה, ואובססיביות מעל הפסטה, בשלב מסוים, ומתעלם מזעקה לעזרה של היכרות ודחיית כל קשר לאנושות אמיתית. במקום זאת הוא בוחר לחיות בפנטזיה, מושך דמויות קולנועיות ודימויים של חברות ותיקות לחייו הרדודים, ומאפשר לסיר רוטב עגבניות מבעבע להפוך ל"תקווה אחת גדולה בחיים ". לאחר ששקע האובססיה שלו, הוא מקונן באותו קיץ ותוהה האם החקלאים האיטלקיים שקוצרים שדות חיטה מוזהבים יודעים ש"הם מייצאים בדידות. "

"סרטנים" מתחיל עם עצירה לא תמימה במסעדה מקומית על ידי זוג צעיר המחפש משהו שונה במהלך נסיעתם לסינגפור. הם חושבים שהם גילו אוצר כשהם מתרחשים במסעדה בה מתבשל סרטן במתכונים מענגים לשון ושבהם התושבים מתרחשים לעתים קרובות. עם זאת, לילה אחד המאהב הגברי מגלה שמנות הסרטן הטעימות שהוא אוכל אינן אלא מזימות, והגילוי הזה יצבע לנצח את האופן בו הוא רואה את העולם, את אהובתו ואת עצמו.

בסיפור הכותרת, "ערבה עיוורת, אישה ישנה", הגיבור מלווה את בן דודו הצעיר לבית חולים רחוק כדי לבדוק את ליקוי השמיעה שלו בפעם המי יודע כמה. אף בן דוד אינו מצפה לשינוי, והטיול הוא יותר עניין של הרגל מאשר תקווה. הגיבור נמצא בצומת דרכים בחייו, לאחר שחזר הביתה לקובה מטוקיו לאחר שסבתו נפטרה במפתיע. חסר עבודה ונפרד לאחרונה מחברתו, הוא סובל מהתקף שמונע ממנו להתקדם בחייו. במקום זאת הוא מסתפק בנוחיות עברו כפי שהוא מיוצג על ידי חדרו הישן, ללא שינוי, סטטי לנצח. כשהוא ממתין בקפיטריה של בית החולים, הוא מועבר לאירוע אחר שמונה שנים לפני כן שם חיכה במזנון בית חולים דומה עם חבר, עכשיו מת, וחברתו של אותו חבר, שהיתה החולה באותה תקופה. במהלך הביקור, הילדה מספרת סיפור עצוב שהחלה על עץ ערבה עיוור עטור זבובים המייצר רעלון מעורר שינה המציף צעירה בסביבה, מכניסה אותה לתרדמה עמוקה, ומאפשרת לזבובים לחגוג עליה. כשעזב את בית החולים עם בן דודו, זוכר הגיבור את הקיץ הערמומי בצער מסוים, ומגלה שהוא כמעט משותק מהזיכרון. "במשך כמה שניות עמדתי שם במקום מוזר ואפלולי. היכן שהדברים שיכולתי לראות לא היו קיימים. איפה שלא נראה הנעלם."

הפרוזה של מורקמי, המתורגמת מיפנית הולדתו, היא תיאורית אך נקייה ולא עמוסה במטאפורות מיותרות ומודעות לעצמן, כמו שקורה עם יותר מדי יצירות ספרותיות. שוב, זה לא מי שמחפש קריאה פשוטה. הבדיון כאן יגרום לקורא להרהר אפילו כשהוא מבדר.

הוראות וידאו: כנר על הגג - בביצוע מגמת המוזיקה מור מטרו-ווסט רעננה (מאי 2024).